העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מב · פירוש יב
להנאתו אפי' בפרהסיא ואפי' ע"ג כגון קאקי כו'. כזה כ' בה"ג. ומבואר כהבעה"מ שכ' דגם ע"ז להנאתו יעבור וא"י דליכא בי' משום ולא תחללו ולא משום ואהבת וגו' וכ"כ רבינו להלן בתוך התשובה אלא אפי' תימא בשבת ובע"ג כיון דאחשורוש להנאת עצמו כו'. מיהו הבעה"מ תקע עצמו לדבר הלכה זו דאפי' בג"ע דינא הכי. ולדעת רבינו אאל"כ דלאו משום חומר האיסור אלא משום פגמא. או משום אין אונס לעריות. והשתא אזדא ק' הרמב"ן. מהא דר"צ ור"כ. ומהא דנתן צוציתא. איברא מה שהקשה מהירו' שבת פ' ש"ש וע"ג פא"מ שאין מתרפאין מע"ג אפי' א"ל הביא עלין סתם כו'. דמהא דדוקא מע"ג ודאי ניחא דאסור להתרפאות שהרי משכא לע"ג. אבל א"ל עלין סתם דלא אסור אלא משום ולא תביא תועבה אל ביתך. ומכ"מ אסור להתרפאות ואמאי הא להנאתו קא מיכוין. מיהו התו' ע"ג ד' כ"ז ב' הביאו באמת דשרי להתרפאות וגם המה הביאו הירו'. ונוסחאות שונות יש בירו' וכבר העיר ע"ז בס' החינוך סי' רצ"ו מיהו אפי' לגירסת הרמב"ן י"ל דהירו' חולק בזה עם בבלי וכמש"כ אות ד' בס"ד. ובהא נמי חזינן דהירו' ס"ל הא דאין מתרפאין מע"ג ג"ע וש"ד לאו מקראי נ"ל. אלא מסברא כדאי' בשמות רבה פט"ז והביאו הרמב"ן ז"ל דכיון שהנוגע בהן מת אינה יכולה ליתן חיים ע"ש. ודרשה דאיתקיש נערה המאורסה לרוצח. לאנסין איצטריך ולגבי דידה. ואסתר לאו א"א הוית אבל תלמוד דילן דיליף בפסחים ד' כ"ה הא דאין מתרפאין כו' מהא דנ"ל יהרג וא"י. וא"כ רפואה במקום דלא משכא למינות שריא כמו להנאת עצמו דאונס דיעבור וא"י. וג"ע שאני משום דפגים לה. ובדידה באמת כשאר עבירות והיינו טעמא דאסתר אע"ג שהיתה א"א. וא"כ מש"כ הרמב"ם שאם עבר ונתרפא מע"ג ג"ע ש"ד ממיתין אותו עונשין הראוי לו. מיירי בע"ג ממש. ומשום דמשכא והרי עובד ע"ג. וג"ע וש"ד לאו משום ולא תחללו. אלא משום מאי חזית. ומש"ה חייב מיתה ולא דמי להא שכ' לעיל דעל לא תחללו אין עונשין וה"ה באנסין על ג"ע ממיתין אותו. וכמבואר לענין ג"ע ריש ה' א"ב וכמש"כ לעיל וראוי לדעת דהתו' שכ' דשרי להתרפאות מעלין סתם. לא משום דלהנאת עצמן וכהבעה"מ. דפשיטא דס"ל להתו' טעם דג"ע משום חומר האיסור ולא משום פגמא. ומש"ה גרסי תיהרג ול"ת וא"כ ר' צדוק ור"כ אמאי מסרי נפשייהו לקטלא. הא הנאת עצמן מודו התו' דאסור להחמיר ולמסור א"ע כמש"כ הגר"א שם סק"ג. אלא ודאי כוונת התו' דלהנאת עצמן ג"כ אסור בג"ע ועלין סתם שרי מחמת דאביזרייהו דהני תלתא יעבור וא"י ולא כהבעה"מ ורמב"ן בזה. נמצא הא דר"צ ור"כ מסרי נפשייהו ורבינו משום שאין אונס לערוה. לתו' ורמב"ן משום ג"ע. ולהבעה"מ משום חסידות. והא דאסתר לא מסרה נפשה לרבינו משום דאשה לאו בכלל ג"ע היא להתו' ורמב"ן משום דביאת עו"ג לאו עריות מיקרי. או דקרקע עולם היא. ולהבעה"מ משום הנאת עצמו: