העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לט · פירוש ז
אב"א סברא דהא מיתחזי דקאי ערום כו'. בגמרא אי' אב"א סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי. ובדרב יהודה אי' אב"א סברא האי מצטער והאי לא מצטער. ועדיין לא נתבאר במאי פליגי בסברא מ"ט דמ"ד דבזיונא עדיף ומ"ד דצערא עדיף. ואולי י"ל דפליגי במחלוקת דר"י ורבנן בסנהדרין ד' מ"ה א' אי בזיונא דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופא. או ניחא דגופא עדיף מבזיונא. וזה דוחק. ותו א"כ ק' דהתם הלכה כרבנן דאשה אין סוקלין אותה ערומה. דבזיונא עדיפא. והכא קיי"ל כר"י דבודקין לכסות ולא למזונות. עוד יש להבין דקאמר והאי לא מצטער. וכי בזיוני לא צערא הוא. אבל נוסחת רבינו ברור. דרב הונא ס"ל דבכסות אין לחוש דעביד כ"ה ומבזה א"ע ובשביל שקר לא הי' עושה כ"כ שמא יתגלה קלונו. ויהא בזיונו בכדי וכדאי' בכורות ד' כ"ט ב' דבעורות עבודים לא חשדינן דהוי של בכור דכולי האי לא עביד דחייש שמא יפסיד טרחתו כשיתגלה הדבר. משא"כ במזונות אפשר שאינו רעב כלל. ורב יהודה ס"ל דחיי נפש עדיף דיש לחוש אפי' מספק שמא הוא רעב ויסתכן עד שנבדוק אותו. משא"כ בכסות אם יתבזה איזו שעה או יום או יומים יעמוד. לא ימות לשחת: