העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לח · פירוש ג
וחד רופא א' א"צ. משמע הא לא הוי אלא חד אמר דצריך פשיטא דמחללין שבת מן הדין. והא תינח לשיטת הרמב"ן וסיעתו דע"א נאמן באיסורין בכה"ת לאפוקי מחזקי' במקום דאין הבעלים מכחישין כמבואר בנימוק"י ר"פ האשה רבה והר"ן קידושין פ' האומר. וה"נ א' נאמן לחייב כל אדם לעסוק בזה החולה בחול. וממילא אפי' בשבת מחללין. אבל לשיטת התו' וש"ע יו"ד סי' קכ"ז שאין ע"א נאמן אלא בהודאת בע"ד ושתיקה היינו הודאה. ודוקא שהעד מעיד דהבע"ד יודע ומש"ה שתיקתו כהודאה הא העד יודע שאין הבעלים יודעין מאומה אין ע"א נאמן להוציא מחזקה. וה"נ ע"א המעיד שהוא מסוכן מה"ת דיהא נאמן ודאי. ודוחק לומר דרבינו לא אשמעינן אלא דחד וחד ג"כ ספק ומחללין שבת. ובאמת חד לחודי' ג"כ מטעם ספק מחללין דא"כ הכי מיבעי לרבינו למימר חד רופא א' צריך ואפי' חד רופא א' א"צ. אלא יש ליישב לדעת התו' דהא ודאי במאמינו עליו שחייב מה"ת וכדאי' בקידושין ד' ס"ו א' בעובדא דההוא סמיא אי מהימן עלך כבי תרי זיל אפקה. והוא מה"ת כדמוכח מתוספתא דפסחי' השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא שחטתי שורת הדין אינו נאמן. ודקדק הרמב"ם ה' ק"פ פ"ד דמדתני שורת הדין מבואר דאם הי' נאמן עליהם סומכין ע"ד. ומביאין פסח שני. וגם הראב"ד מודה לזה ע"ש. הרי דנאמן מה"ת. ומשום הכי ברופא סתמא מהימן במילתי' ונאמן עפ"י דין בלא הכחשה ונ"מ מכל זה לענין ספק סכנת עובר דלא מחללינן שבת לדעת בה"ג אלא על ודאי סכנה כמש"כ סי' קס"ז אות ט"ו בס"ד: