העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לד · פירוש ח
דלא אתי עשה דטומאה ודחיעשה דמילה אע"ג דלה יטמא חובה. דעת רבינו כפרש"י ברכות ד' י"ט ב' דברייתא דהולך לשחוט את פסחו לא מיירי בכה"ג ונזיר. והא דלא יטמא משום דאם מטמא בטל מצות פסח ולמול את בנו נמי מצות כרת. ולא כפרש"י סנהדרין ד' ל"ה דמיירי בכה"ג ונזיר ומש"ה לא יטמא לקרובים. וע"ש בתו'. עכ"פ רבינו דמפרש דלא אתי עשה דטומאה ודחי עשה דמילה ולא הזכיר שהוא כה"ג ונזיר אלמא דבישראל מיירי. וא"כ יש לעיין הא דמסיים אע"ג דלה יטמא מצוה. הא הרמב"ם כתב בפ' ב' מה' אבל דכהנות אינן במצוה זו של טומאה וה"ה ישראלים. ויש ליישב בפשיטות דה"ק אע"ג שהוא כהן הדיוט ויש כאן מ"ע דלה יטמא ומשום טומאת קרובים הותרה לו ומצוה נמי איכא ויותר יש לדקדק מכאן דהא דכהנות וישראלים אין בהם מצוה זו. היינו בשעה שאין קפידה בטומאה וא"כ אין בזה כבוד המת במה שיטמא למתים. אבל בזמן שהולך לשחוט פסחו ולמול את בנו דמקפיד מלעסוק במת קאי במצוה דלה יטמא כמו כהן בכל ימות השנה. ול"ד לה יטמא ממש אלא שנכלל בזה לעסוק בקבורת קרובים כל היותר. וע' סי' ג' אות ה' ובסי' ק"ג אות ט"ז. והא דנקיט לשון לא יטמא דלא אתי עשה דטומאה כו' הכל משום פסח שמקפידין ע"ז. אבל במילה העיקר המצוה הוא העסק לחוד דבטומאה אין לו נ"מ.
אלמא עשה דמ"מ עדיף מעשה דמילה כצ"ל: