העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לד · פירוש ב
אע"ג דאתו לכבוד בעלמא לא אסירי. כבוד היינו בשעת הוצאת המת והלוייתו כמבואר להלן ומבטלין ת"ת לכבוד המת דתני' מבטלין ת"ת להוצאת המת כו' ועוד כ"פ. וה"פ דאע"ג דמצוה לילך להוצאת המת מכ"מ לא אסירי במלאכה. ובה"ג ה' אבל אי' בזה"ל אבל מפלגא מתא בחבורתא הנך דרמי עלייהו לאעסוקי בי' הוא דאסורין אבל הנך אע"ג דלא אתי לכבוד בעלמא לא אסירין עכ"ל ופשוט דממקור א' נובעין דברי רבינו ובה"ג ויש להגיה בא' מהן ולנוסחא דבה"ג ה"פ דאע"ג שאין באים לכבוד מכ"מ לא מיעבדי אסורא מיהו התו' כתובות שם כתבו ונראה לר"י דלענין מלאכה מבטלין כל בני העיר ואסורין אפי' למאן דלא קרי ותני כו' וכ"כ הרא"ש ופוסקים. ונראה דלא פליגי ואלו ואלו דברי אלקים חיים. דמצות הלוית המת לבטל ת"ת אינו אלא ברואה המת יוצא כדתני' בשמחות פי"א כך הי' ר"י בר אלעאי עושה בשעה שהי' רואה את המת ואת הכלה שמקלסין כו' הי' נותן עיניו בתלמידים כו' ובברכות ד' י"ח א' הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש כו' ובשאין לו כ"צ מיירי שהרי בש"ע שם סי' שמ"א ס"ג כתב הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש ובר נדוי היא. והוא מנימוק"י רמב"ן בס' תה"א שער מי שמתו מוטל לפניו וז"ל ומכאן א"א שכל מי שרואה את המת ואינו מלוהו עד שיהי' שם כ"צ בר נדוי היא עכ"ל הרי דבהא מיירי בש"ע. ובהאי גוונא עובר משום לועג לרש. ועוד שם בטור וש"ע אי' דאפי' במקום שא"צ ללותו צריכין לעמוד מפניו. והוא מהירושלמי הרי דבזמן שיש לו כ"צ אפי' רואהו א"צ ללותו. וכן הוכחתי לעיל סי' י"ד אות ב' מדברי רבינו ע"ש. ולא כמש"כ הבית שמואל באה"ע סי' ס"ה סק"ג. והשתא ה"ק רבינו דבהני דרמי עלייהו עסק קבורה כל שיודעין שיש מת בעיר אסורין במלאכה אבל במצוה דכבוד המת אינו אלא כשרואה אסור במלאכה כמו דמבטלין ת"ת לכדי צרכו ה"נ מבטלין ממלאכה לכל מת. אבל כשאינו רואה אע"ג דודאי מצוה איכא וזהו בכלל גמ"ח דהלוית המת אבל מכ"מ אין אסור במלאכה כמו שאין מבטל מת"ת והתו' והרא"ש מיירי ברואה את המת ועוד נראה דהתו' ורא"ש ר"ל דלענין מלאכה בלא חבורתא ולצורך קבורה ודאי כל בני העיר אסורין אפילו לע"ה. וזה עיקר: