העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא לג · פירוש ו
אשתו כו'. הא שייר קרקע כ"ש כו' ואע"ג דלא קנו מיני' דאי מצוה מ"מ כו'. צריך באור. למ"ל לרבינו לאוקמי בלא קנין ומצוה מ"מ לוקמי בקנין. וכי בא רבינו להשמיענו דין דמצוה מ"מ. והרי כבר שנה לנו. ופירש כל הצורך. אלא נראה דעת רבינו כהראב"ד וסיעתו ז"ל דבקנין ליכא למימר לאפוטרופיא. כיון שאין קנין לאפוטרופסות. וכ"כ בתשובה המיוחסת לרמב"ן סי' ל"ט בשם גדולי המורים הראשונים כאבן מגנץ ור"ח ז"ל. ולזה דעתו ז"ל נוטה. וכ"ת א"כ קשה הא דשקיל וטרי בד' קל"ב א' בבריא היאך. הא בריא ודאי בקנין. וכבר הקשה הכי הגר"א ז"ל בביאורי אה"ע סי' ק"ז. אבל ודאי לא נעלם זה מהראשונים ז"ל אלא בבריא י"ל שנתן לה שטר על המתנה. וא"כ נשאר הספק במקומו אי נתן לה לראי' על האפטרופסות. או לקנות ג"כ. אבל בשכ"מ בכל מקום דתנן הכותב. פי' שעשה צואה לעצמו. ומש"ה אי' בד' קמ"ב כתב וזיכה לזה כו' ופרשב"ם שמסר לו השטר ע"ש. הרי דסתם כתיבה הוא שהשטר ביד הנותן. וא"כ אין כאן קנין בשטר. ובחזקה ג"כ א"א שהרי בש"מ א"א לומר שהחזיק לפניו וע"כ שאמר לו לך חזק. וא"כ מוכח דלהקנות נתכוין וה"ה כקנין חליפין. ובהא ג"כ יש חילוק בין בריא לש"מ. דבבריא י"ל שהלכה האשה והחזיקה בפניו והיא כיונה להחזיק ועדיין לא ידענו דעת הנותן שהרי לא אמר לה מאומה. וי"ל דדעתו לאפוטרופסות משא"כ בש"מ ומש"ה פי' רבינו בלא קנין כלל ובמצוה מ"מ: