אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא לג · פירוש א

שאילתא לג

במקרקעי עד דמחזיק או בשטרא כו'. ולא הזכיר רבינו קנין כסף משום דליתי במתנה. והכי נראה מדברי הטור רסי' רמ"א שפירש דין קניית מתנה ולא הזכיר כסף. והכי יש להוכיח דעת התו' קידושין ד' כ"ו א' שהקשו אמאי בעי הש"ס לדרשה דשדות בכסף יקנו לימא קרא דעפרון ע"ש. ואי איתא הישוב מרווח דמשום מתנה נצרך להאי קרא. אלא פשיטא להו דבמתנה ליכא קנין כסף וכמש"כ הסמ"ע רסי' קץ שכסף הוא שווי' דמקח ודמי הפרעון. [ומכל מקום נראה ליישב קושי' התו'. דאי מקרא דעפרון ס"ד כסף השדה פירושו כל שווי השדה משא"כ מקרא דשדות בכסף. משמע כ"ש כסף. ונראה להוסיף דלהכי תנן האשה ניקנית ולא ניקחית כמשה"ק התו' ריש מסכת קידושין היינו משום דניקחית משמע יותר שווי המקח. אבל קנין משמע קנין בעלמא. מש"ה הביא הש"ס שם תרתי קראי] ומה שהקשה הט"ז מהא דערבוני יקון כבר כ' הסמ"ע ס"ק י"ד שא"ל קבל מידי מקצת המקח. ומה שהקשה הט"ז עוד מהא דאשה ניקנית בכסף. איני מכיר הקושיא דהתם מקרא נ"ל כמו במכר. הא מיהת למדנו דעת רבינו דבמתנה ליכא קנין כסף. אבל הרשב"ם ב"ב ד' מ"ד ב' כ' בזה"ל נקנין עם נכסי' שי"ל אחריות לענין מתנה בכסף ובשטר ובחזקה. הרי דגם במתנה יש כסף. וכן לענין מטלטלין כ' התו' ע"ז ד' ע"ב ד"ה ומאי. דבמציאה ומתנה לא שייך זוזי. ובמס' בכורות ד' י"ג א' בד"ה מיד. משמע דרק במציאה והפקר מוכרח להיות משיכה. משמע דמתנה אפשר בקנין כסף. והנראה דמחלוקת רש"י ותו' הוא. דבקדושין ד' כ"ח א' פרש"י ש"מ מטבע נעשה חליפין. שאע"פ שבתורת דמים קיי"ל בב"מ דמעות אינן קונות אלא משיכת המקח כו'. וקשה להבין לשון קיי"ל בב"מ הא משנה מפורשת לעיל דמטלטלין אינן ניקנין אלא במשיכה. אלא כונת רש"י כדריש לקיש דמה"ת מעות אינן קונות. וכשיטתו ז"ל דקיי"ל כר"ל וס"ל לרש"י דלר"י לא שייך לאשמעינן מטבע נעשה חליפין דפשיטא דלא גרע מבלא חליפין. בשלמא ללוי דס"ל בכליו של מקנה ניחא. אבל לרב ק'. אלא משום דסוגי' דהש"ס כר"ל. ואי אי' כהסמ"ע לק"מ דמעות אינן קונות אלא באופן דשווי המקח הוא משא"כ של חליפין אלא ס"ל כהט"ז. אבל התו' ס"ל כהסמ"ע מש"ה ס"ל הלכה כר"י ומטבע אין נעשה חליפין. דאע"ג דד"ת מעות קונות היינו שווי המקח אבל חליפין לא. והרשב"ם בשיטת רש"י קאי שהרי בד' נ"ד ב' פי' הא דאי' בקידושין ד' ד' דעו"ג כל קניינו בכסף כפרש"י שם ומוכח דס"ל דקיי"ל כר"ל דעו"ג בכסף וישראל במשיכה. ורבינו בשיטת התו' קאי. עוד יש ללמוד מדברי רבינו. דבמקח לא שייך דין ש"מ אע"ג דמכר כולם ולא שייר לעצמו כגון שאמר ללוקח לשלם דמיהם לאחר. מכ"מ לא תקנו חז"ל מתנת ש"מ אלא שיהא כירושה בחנם וכמ"ש הנימוק"י פ' מי שמת (בבא בתרא ד' קמ"ט א)' גבי הא דאיבעי להו במכירה מהו חוזר או לא. דהא פשיטא דשמכר בקנין ומעכשיו אי נמי דקנה בכסף שלא תקנו דליקני באמירה אלא דוקא במתנה משום דשווי' כירושה עכ"ל. ומש"ה הביא רבינו הא דאר"ז א"ר מנין למתנת ש"מ שהוא מה"ת כו' ואע"ג שחזר וכתב הא דרבא שהוא מדרבנן. אלא בא ללמדינו דדוקא מתנה דומיא דנחלה. והא דתנן שלהי פ' מי שמת רא"א א' בריא וא' מסוכן נכסים שיש להן אחריות ניקנים בכסף ושטר וחזקה כו' הרי בש"מ שייך דין מקח התם ר"א קאמר לה דמשווה דין ש"מ לבריא במתנה ג"כ שהרי הביאו רבנן מבני רוכל שהי' מתנה. ולר"א מקח ומתנה שוין. אבל לרבנן לא דמי' מקח למתנה כלל. ומש"ה לא הביא רבינו כאן קנין מכירה בבריא. משום דעיקר שאילתא זו משום מתנת ש"מ נישנית. דליכא אלא במתנה:

ש"מ לא צריך דאמר מר כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה