העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ל · פירוש ז
דילמא מנודה לשמים שאני דחמיר. וכן פסק רבינו להקל. וקשה דגבי תשה"מ אי' ת"ש כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו מנודין ושמשו מטותיהן. ודחי לה דילמא שאני מנודה לשמים קיל. קיל והאמרת דחמיר. ספוקי מספקא לי' וזיל הכא קא מדחי לי'. וזיל הכא קא מדחי לי' והשתא לרבינו דפוסק בש"ש דשרי ובתשה"מ דאסור. קשה שהוא להיפך ממנודה לשמים דשרי בתשה"מ ואסור בשאילת שלום. בשלמא הגמרא דדחי בתורת ספק. די"ל דמנודה בב"ד תרווייהו אסירי או תרווייהו שרי. אבל לפסוק בש"ש דשרי ובתה"מ דאסור קשה טובא. ונראה דהוכחת ר"י מדור המדבר יש לדחות מטעם אחר דודאי מנודה לשמים חמור אלא משו' שלא הי' להם היתר לנזיפתם עד שימותו. ולא מהני להם תשובה שדנן הקב"ה כמחללי ש"ש שאין להם כפרה עד שימותו וזהו שאמר הכתוב ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. פי' לא כמו שחטאו וחיללו ש"ש. אלא כבוד שמים במקומו עומד ועוד יתקדש וימלא את כל הארץ [זהו פשטא דקרא וכלפי שבא משה בשני טענות חדא ואמרו כל הארץ כו' ותו יגדל נא כח י"ג מדות שדברת. וע"ז השיב הקב"ה סלחתי כדבריך. ופי' הש"ס ברכות פ"א שיאמרו האוה"ע מבלתי יכולת וגו'. ודקדק הקב"ה דוקא כדבריך סלחתי. ולא כדברי שהוא י"ג מדות ונ"מ דאי מטעמו של משה די בזה שיבאו בנים לא"י משא"כ אי הסליחה בי"ג מדות והיינו שסיים הקב"ה ואולם חי אני וימלא וגו'. ר"ל שמש"ה אין אני משתמש בי"ג מדות. שזהו כבודו של הקב"ה שלא יכנסו דור הרע הזה לארץ. וכל הנברא לשמו ולכבודו ית'. ואין שייך בזה רחמים ושארי מדות. דתכלית הכל כבודו ית'] וא"כ קלקלתם תקנתם דא"א לאסור תשה"מ לעולם דלא ליבטיל מפו"ר. וכמו שהקילו באבלות בתכפוהו אבלות במ"ק ד' י"ז ב' ה"נ מותרים היו בתשה"מ וכיב"ז אי' בתענית ד' י"ז ב' דאם אסור לשתות יין לעולם אני אומר שתקנתו קלקלתו. ה"נ א"א לאסור תשה"מ למנודה אלא במי שתלוי בזמן או בתשובה והא שלא יישב אביי הכי. משום דגבי קרבנות ע"כ צריך לדחי' דמנודה לשמים קיל שא"א לדחות פמ"כ שתקנתם קלקלתם. דאין הכרח שיקרבו קרבנות. שהרי קרבנות חובה באמת לא הקריבו כדאי' בחגיגה ד' ו' ב' גבי תמיד דכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה אלמא שלא הקריבו. וכבר הקשה הגאון טורי אבן ז"ל מסוגין שהקריבו ישראל במדבר ויישב דהא ר"ע דבשר תאוה הי' מותר במדבר ואפשר שלא הקריבו קרבנות במדבר. והא ר"י דאסר בשר תאוה וע"כ הקריבו אבל א"א לומר כן לפי דברי התו' יבמות ד' ע"א ב' ד"ה מ"ט כתבו דאותן שלא נימולו מותרים היו בבשר תאוה לכ"ע כיון שלא היו יכולים לאכול קדשים. ה"נ אי מנודה אסור בקרבן לישרי בבשר תאוה ועוד יש להקשות ואכ"מ אבל העיקר דבחגיגה מיירי בקרבנות חובה. ובמו"ק מיירי בנדרי' ונדבו' והכריח הש"ס שהקריבו מהא דס"ל לר"ע קירבו נסכים במדבר כדאי' בקידושין ד' ל"ז ובכ"מ. אבל מדשרי להו רחמנא להקריב נו"נ ולהביא נסכים ואין זה הכרח. שפיר הוכיח דמנודה לשמים ג"כ מותר. וע"כ איצטריך לסברא דאפשר דקיל. אבל אנן דקיי"ל דש"ש במנודה בידי אדם שרי ע"כ קרבנות ג"כ שרי או דתרווייהו בספק. ובש"ש להקל דספק דרבנן הוא. ובקרבנות דאורייתא הוא להחמיר. אבל בתשה"מ ע"כ יש סברא אחרת לחלק וכמש"כ. מיהו כ"ז אי נימא דרבינו ס"ל דתה"מ במנודה אסור מדרבנן. אבל אי נימא דאסור מה"ת וכמש"כ ריש אות ד' בס"ד ניחא בל"ז דודאי תרווייהו בספק. ובש"ש להקל ובתשה"מ להחמיר. וע' סי' כ"ט אות י"א שנראה דעת רבינו בהחלט דמנודה לשמים חמיר. וא"כ נימא כישוב הראשון שכתבתי: