העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ל · פירוש א
דמחייב בשמתא. דאלו לא מחייב שמתא אין בנדוי ממש. ל"מ בנדוי היחיד וכדאי' במ"ק ד' י"ז בעובדא דרשב"ל דהוי מנטר פרדסא כו' א"ל נדוי שלך אינו נדוי. ומקרא מלא הוא במשלי כ"ו כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם ל"ת. ונדוי היינו קללה כמש"כ התו' יבמות ד' כ"ב ד"ה כשעשה תשובה [וקיל מקללה ממש כמבואר בתו' מכות ד' י"א ד"ה אפי' ע"ת. דודאי על תנאי לא חל אלא דוקא כשאין בידו לקיים. משא"כ קללה ממש כהא דעלי ושמואל שם וה"ה דיש נ"מ לענין קללת חכם בחנם דבקללה חל כהא דדוד ואחיתופל משא"כ נדוי] אלא אפי' נדוי בית דין דמיירי בי' רבינו כמבואר במש"כ ומשמתין לי' ב"ד. מכ"מ אם העבירו עליו את הדין. אין בנדויים ממש. כמו בי דינא דטעו בדבר משנה אין דיניהם דין וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תקע"א בסוף. והיינו דאי' בירו' מ"ק פ"ג בקשו לנדות את ר"מ [שהי' קנטרן כמו תלמידיו כדאי' בקידושין ד' נ"ח ובירו' שם פ"ב ה"ח שגזרו במותו לא יכנסו תלמידי ר"מ לכאן שקנתרנים הם] אמר להם איני שומע לכם [לקבל נזיפותא בנפשי'] עד שתאמרו לי את מי מנדין ועל מה מנדין ועל כמה דברים מנדין [פי' אם אין אתם יודעין כ"ז אין אתם כדאי' לנדות אותי כמקנתר לחביריו] ובמדרש במ"ר פ"ג אי' ויצא המלך וגו' ויעמדו בית המרחק ריב"ל א' נידוהו אעפ"כ קיבל עליו נדוי הה"ד כו'. ולכאורה אינו מובן מאי רבותא בדוד שקיבל נדויו. וגם כי יש לחוש לעונש ב"ש כמש"כ בה"ג ה' נדוי וז"ל ומאן דמשמתיה ונהיג נזיפותא בנפשי' שפיר ופריש מן כל מילי כי היכי דאמר רבנן כי משתרי לי' נפיק מיני'. דאר"י כשהיא נכנסת. נכנסת ברמ"ח אברים כו' הא לא נהיג נזיפותא בנפשי' לא נפקא מיני' לעולם. וא"כ מאי רבותא דדוד. אבל הענין דבמ"ק שם אי' אמר רב הונא באושא התקינו אב"ד שסרח אין מנדין אותו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך. ובירו' שם א"ר ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן כו'. וכש"כ נשיא וכש"כ מלך. וא"כ לא היו יכולי' לנדות את דוד. ולא תימא שעדיין לא הי' לתקנות אושא. הא ליתא כדאי' בירו' פיאה פ' א' באושא התקינו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה כו' ומעשה בר' ישבב שעמד וחלק כל נכסיו לעניים שלח לו ר"ג והלא אמרו חומש מנכסיו למצוה. ומקשה ור"ג לא קודם לאושא הוי. ומשני ר"י בי ר"ב בשם ר' לוי כך הי' הלכה בידם ושכחוה ועמדו השנים והסכימו ע"ד הראשונים ללמדך שכ"ד שב"ד נותנים נפשם עליו הוא מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני כו' וה"נ בזה התקנה ודאי הי' מקובל בידם מכבר תדע דאמאי לא נדוהו לדוד עד שלא ברח מאבשלום. הא עיקר הנדוי הי' על מעשה דב"ש ואורי' כדאי' ביומא ד' כ"ב לאו אפרעי מגופי' דאר"י א"ר ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין כו' והאי פרשו סנהדרין היינו נדוי דירו' כאשר יבואר עוד. וא"כ למה השהו את דינו כ"כ. וכ"ת שנתיראו ממנו. הא מלכי ב"ד דן ודנין אותן כדאי' בסנהדרין ד' י"ט א'. ותו. א"כ היאך לא נתיראו ממנו כשברח הא סנהדרין שנדוהו הן המה שהלכו עמו וידעו שישוב למלכותו. וגם עתה הלך עם גבוריו. ומכ"מ לא נתייראו לעשות לו דין. אלא ודאי ידעו בצדקתו של דוד שלא יענישם ויקבל את הדין באימה. וא"כ אמאי לא נדוהו עד כה. אלא משום שאין מנדין את המלך. ואולי נכלל במה דכתיב אלקים ל"ת ונשיא בעמך לא תאור. דאע"ג דאזהרה זו קאי על כל ישראל כדאי' בסנהדרין ד' ס"ו מכ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דאלקים היינו זקן ונשיא אין מנדין אפי' על עבירה [ומש"ה אי' בירושלמי הוריות רפ"ג ונשיא שסרח מלקין אותו. ובמ"ק ד' י"ז אי' נמנין אנגידא דצורבא מרבנן. ואין נימנין אשמתא. והיינו משום שאין איסור הכאה מפורש בזקן ונשיא יותר מכל איש ישראל משא"כ נדוי. ומש"ה אי' בסנהדרין ד' פ"ה אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו כו'. וס"ל להרי"ף ורמב"ם דבלא עשה תשובה מיירי. והייינו משום דכמו שאין מנדין לנשיא. ה"נ שאין לבן להכות ולקלל אביו דפירש בי' קרא. וע' מש"כ סי' קל"ד אות ב' בס"ד. ובזה יש הפרש בין אב לנשיא. דנשיא שחזר וסרח מנדין אותו כדאי' במ"ק שם והיינו משום דדמי ללא עשה תשובה וכתב בעמך היינו עושה מעשה עמך כדאי' ריש מ' ב"ב גבי הורדוס ולא יהא אלא נשיא כו' א"ל בעושה מעשה עמך כו' משא"כ באב כתיב סתם ומקלל אביו. ואע"ג דגם באב מיירי דוקא בעושה מעשה עמך כדאי' ר"פ ב' דיבמות. מכ"מ כיון דאפשר באחר יותר טוב. ובאמת אם א"א באחר שרי לבן. וע' מש"כ שם בזה] נחזור לענין דלא יכלו לנדות לדוד עד שלא ברח מאבשלום. אבל כשברח נידון כהדיוט כדאי' בירו' הוריות פ"ג אר"ה כל אותן ו' חדשים שהי' דוד בורח מפני אבשלום בנו הי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט. והא דקאמר ששה חדשים אינו מבואר בכתוב. אבל מבואר עפ"י הירו' רה"ש פ"א הא כתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה. וכתיב בחברון מלך על יהודה שבעה שנים וששה חדשים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים בכלל חסרים ובפרט יתירים פי' יתירים ששה חדשים. ומשני בכמה אופנים. ורב הונא א' כל אותן ששה חדשים שהי' דוד בורח מפני אבשלום בנו הי' מתכפר לו כהדיוט. ור"ל א"כ לא נחשב ששה חדשים אלו. וכ"ז מבואר בסנהדרין ד' ק"ז אר"י א"ר ששה חדשי' נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופרשו ממנו סנהדרין. נצטרע דכתי' תחטאני באזוב ואטהר [דברים אלו חסר ביומא שם בטה"ד] נסתלקה הימנו שכינה דכתיב השיבה לי ששון ישעך. פרשו הימנו סנהדרין דכתיב. ישובו לי יראיך. ששה חדשים מנלן דכתיב והימים אשר מלך דוד כו' והני ששה חדשים לא קחשיב ש"מ נצטרע. ופרש"י שלא הי' מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים והכונה משום דאי' בהוריות ד' ו' אשר נשיא יחטא פרט לנשיא שנצטרע שנא' וינגע ה' את המלך וישב בבית החפשית. ושם עוד ד' ט' נשיא שנצטרע מהו כו'. מכ"מ אינו מדוקדק כ"כ. שהרי קרא חשיב שני מלכות דעוזיהו בשלימות וע"כ משום דמכ"מ נהגו בו באימה כמלך [ובאמת קשה טובא. א"כ היאך למד מדכתיב אשר נשיא יחטא פרט לשנצטרע וכי כאן מרומז דנצטרע עובר מנשיאותו. ואי בא ללמדינו דנשיא שעבר נדון כהדיוט. ליתני פרט לנשיא שעבר. ומאי נ"מ מאיזה דבר עבר. ותו קשה טובא לפרש הא דאי' לעיל בד' ט' א' ב"מ רבינא מרנב"י נשיא שנצטרע מהו מדחא דחי או מפטר פטור. א"ל דליך או דגזא. ופרש"י אינו מובן כלל. וגם אמאי אינו בא לידי עניות. הרי אינו אלא כעשיר בעלמא. ולהלן ד' י"ב אי' עוד בעי מיני' רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה מדחי דחי או מפטר פטור. ולא שייך לענין איסור אלמנה לשון דחוי ופטור. ונראה דמלך שנצטרע אינו עובר מאימת מלך כלל. אלא בטל מעבדותו שהוא מחויב לעסוק בעול הצבור. וע"ז כתיב וישב בבית החפשית. והשתא ניחא דמהא דתני' אשר נשיא יחטא פרט לנשיא שעבר. לא למדנו אלא עבר לגמרי. מש"ה ממעט עוד נשיא שנצטרע דאפי' אינו עובר לגמרי. וגם עתה אין ע"ג אלא ה' אלקיו. מכ"מ נידון כהדיוט. משום דכתיב אשר נשיא דמשמע שראוי להיות נשיא. פרט לנצטרע. וכיון שאינו עובד אה"צ. לא היו ממנין אותו לכתחילה: ובהא דד"ט גבי ריה"ג דאמר שנשיא אינו בא לידי עניות ויש להסתפק עיקר עשרו של מלך לענין קרבן אי מדכתיב לבלתי רום לבבו מאחיו ומוכח מזה דמצוה להעשיר את המלך כמש"כ הרשב"ם פ' המוכר פירות בשם הספרי. או משום שכל צרכי המלך הוא מכלל ישראל ככל העוסק בצ"צ. וצבור לא מיעני וה"ה לעולם עשיר וכאשה דמביאה קרבן עשיר משום שהבעל מתחייב ע"ז כידוע. אלא דהתם הבעל עצמו יכול להיות עני. משא"כ צבור. וכסבור רבינא דטעמו של ריה"ג משום דהקרבן מקופת הצבור. ומש"ה בעי הא דמצורע חפשי מעבודת הצבור. מדחא דחי. פי' אפי' הוא רוצה לעבדם. אין מניחין אותו. וא"כ אע"ג דאימתו מוטל עה"ב. מכ"מ אינו מקבל עוד משל צבור. וא"כ יכול להיות עני. או מפטר פטור לעסוק בצ"צ. אבל כשהוא רוצה עוסק. וא"כ מקבל צרכיו מהצבור ואינו בא לידי עניות א"ל דליך או דגזא. אין הפי' כמו שאתה סובר דאינו בא לידי עניות משום שהקרבן הוא משל צבור. אלא משום שהוא עשיר. ואינו בא לידי עניות. שהרי הכל מתייראין ממנו. וא"כ אפי' נצטרע עדיין אימתו מוטל עה"ב. וכן להלן בד' י"ב קסבר רב פפא דהא דתנן כה"ג שעבר אסור באלמנה. אינו אלא במי שסופו לשוב לכהונתו כמו בע"מ עובר. משא"כ עבר במום קבוע. מש"ה מסתפק בנצטרע דהוי כבע"מ עובר. שהרי יכול להתרפאות. אבל כבר נעשה חפשי כמו מלך. ובעי אי מלך מדחי דחי. אפי' כשרוצה לעבוד. וה"ה כה"ג אפי' רוצה לעסוק באיזה שררות השייך לכה"ג חוץ לבהמ"ק אינו יכול וא"כ אפי' חזר ונתרפא אינו חוזר. וה"ה כבע"מ קבוע. או מפטר פטור. וכשרוצה עומד בשררותו ובעבודתו. וכשיטהר ישוב לכהנתו ג"כ. א"ל הון ברי' דר"נ תני' אין לי כו' הרי דאפי' בע"מ קבוע דודאי לא יהי' עוד כה"ג אסור באלמנה. א"כ אין מקום לשאול במצורע. וכל הסוגיות מאירים. לולי פרש"י. וגם הרמב"ם כ' בה' שגגות פ' ט"ו דנשיא שנצטרע עבר מנשיאותו]. אבל נראה דלא משום שנצטרע לבד. אלא משום הני שלש שנצטרע ונסתלק שכינה הימנו ופרשו הימנו סנהדרין. דכל הני בחד שעתא הוי כמבואר בתפלתו של דוד. וכיון שפרשו הימנו דהיינו נדוי. וזה לא אפשר במלך. אלא נידון כהדיוט. ומש"ה לא מנה לו הכתוב ששה חדשים אלו. והשתא מבואר המדרש. דהיינו רבותא של דוד שקיבל נדוי. דאע"ג שתכסיסי מלוכה הי' עמו. וכדאי' במדרש תהלים נ' באריכות ומכ"מ ברוב ענותו קיבל מהם שיכולין לנדותו וקבל על עצמו נזיפותא. וע"ע להלן בביאור יתר דברי אותו מדרש. וכ"ת א"כ שאין מנדין למלכי ב"ד. א"כ היאך דנין אותם. והא אי לא צייתי דינא לא משמתינן לי' וכקו' הש"ס מ"ק י"ד ב' לענין חוה"מ. איברא כבר יישבו התו' שם ד"ה והא כה"ג כו' ובלא דבריהם ז"ל י"ל דממלך וכה"ג לק"מ דכיון דליתא בהו האי דינא כלל. וכמו חשוד שאין משביעין אותו. משא"כ חוה"מ שהזמן גורם: