העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כז · פירוש יא
אלמא סמיך על נפשי' ושני לי'. לאו מדברי רב שמואל הוא. אלא מדברי רבינו ומסיק הפשיטות על הספק הראשון אי מותר לשנאתו היכ' דהוא ידע בי' דלא נהיג כשורה. מיהו אין הלשון מדוקדק סמוך על נפשי' וזה אינו אלא בצריך להאמין ומסתפק קצת בדבר כמו דא"ל עד א' דקים לי' בגוי'. אבל ברואה עצמו היאך שייך לסמוך על נפשי'. וצ"ל דקמ"ל דאע"ג שאפשר להצדיק אותו בדרך רחוקה רשאי לסמוך על נפשי' ולדון שלא לכ"ז כמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות אבות פ"א עה"מ והוי דן את כל אדם לכ"ז. דמיירי ברואה מעשה שאפשר לשפטו על שני צדדים שוים לזכות ולחובה צריך להכריע לכ"ז. אבל אם נראה לו פועל שכל עניניו מורים שהוא פועל רע ואין כל אדם יכול להכריע לטוב אלא בדוחק גדול ואפשר רחוק יש נ"מ בין אדם בינוני למוחזק שהוא צדיק מפורסם שאז מחויב להצדיק בכל טצדקי דמצי אבל בסתם ב"א יש לשפטו שהוא רע. והיינו דסמוך על נפשי' ושקול דעתו שא"א להצדיק אותו בדרך השוה ודקדק רבינו מדאסמוך הש"ס הא דאמר רב שמואל בר"י מותר לשנאותו. על עובדא דזיגוד שבא להעיד. ורבינו ערביה יותר וכתב ואמר רב שמואל כו' לומר דאותו הרואה אע"ג שאסור להעיד מותר לשנאתו. והרי לענין עדות ודאי מעמידים כל דבר על חזקתו והנראה יותר ולא שייך לדון לכ"ז. ואי הי' עד א' נאמן כאן כמו בכמה דינים ודאי מעמידים על אומדנא דסהדי דבמקום דע"א נאמן לא אמרינן בדדמי כיון שהתורה האמינתו ע' רא"ש יבמות פ' ט"ו ס"ב לענין תרי סהדי. וה"נ בחד סהדא לשבועה וכדומה. וכמו כן אמר רב שמואל דמותר לשנאתו. ולא חייש לומר בדדמי לי' שהוא פועל רע מכל צדדיו. אלא סמוך על נפשי' כמו שהי' כשר להעיד בב"ד: