העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כז · פירוש ח
דחשידא על ש"ש. בגמרא אי' דחשידא אשבועתא. ופי' ר"ת דהוא שבועת בטוי כמבואר בתו' שבועות ד' מ"ו ב' ד"ה אבל. וסמך על בה"ג שהי' גורס דמפקא ש"ש לבטלה. ופירושו שנשבעת ואינה מקיימת והיינו בטוי. אבל רבינו דייק וכ' שבועת שוא אלמא דס"ל דחשיד על ש"ב כשר לשבועה כפשטא דסוגי' דשבועות שם א' ולפנינו בה"ג ה' כתובות אי' אשבועתא כמו בגמרא ואולי ראה ר"ת ה"ג קדמוניות שהוא לרי"ג ז"ל. מיהו לא זכיתי להבין היאך משמע הא דמפקא ש"ש לבטלה שנשבעת ואינה מקיימת. אדרבה משמע יותר דבשעתא דאפקא הוי לבטלה. והיינו כעין שבועת שוא. וע' נדרים ד' ז' ההיא איתתא דאפקא ש"ש לבטלה ושמע רב הונא ושמתה. משמע דבשעת השמיעה כבר הוי לבטלה. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שיש טה"ד בתו' וכצ"ל ובה"ג פי' שנשבעת ואינה מקיימת כו'. והוא פי' על אשבועתא דאי' בגמ'. והכי מבואר בהגהמ"י פ"ב מה' טוען אות א' ובסמ"ג מ"ע צ"ה וז"ל וכן משמע פ' הכותב שנפסל בשבועת בטוי דאמר ידענא בההיא איתתא דחשידא אשבועתא ופי' בה"ג שנשבעת ואינה מקיימת כו' והא שיש לפנינו בתו' "גורס מפקא ש"ש לבטלה" לאו מדברי ר"ת הם אלא הגהה מאיזה רב שיש גורסים הכי והוא נגד פי' ר"ת. ואח"כ העמידו הגה"ה זו בתו' ובלבלו כונת ר"ת ז"ל. אבל לשון הרא"ש גיטין פ"ד סי' ח' קשה להגיה ע"ש. והא מיהא רבינו ס"ל דוקא שבועת שוא. וכבר הוא מחלוקת הראשונים ז"ל כמש"כ הה"מ שם ה"א: