אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כז · פירוש ו

פירוש ה

מי אמרינן כיון דלאו בר מיעביד בי' דינא הוא כו'. קשה הא פשיטא בב"ק ד' כ"ח א' דדינא דאיסורא עביד אינש לנפשי' דמפרש הא דתני' מנין לנרצע שכלו בו ימיו ורבו מסרהב לו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור ת"ל לא תקחו כופר לשוב לא תקחו כופר לשב ואוקים רנב"י בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד האידנא התירא והשתא איסורא. ואע"ג דהתם אליבא דרב יהודה מפרש הכי. ואנן קיי"ל כרב נחמן דעביד אינש דינא דממונא לנפשי'. מכ"מ הא דרנב"י הילכתא וכמש"כ הרמב"ם ה' עבדים פ"ג ה"ה נרצע שמסר לו רבו ש"כ כו' ומגופה מוכחא דכיון דלרב יהודא דינא הכי וכש"כ לר"נ. אבל לק"מ דאע"ג דקיי"ל דעביד אינש דינא לנפשי' מכ"מ בעינן שיהי' לו עדים שאם יעמוד בדין ודאי הא הדין עמו כמש"כ לעיל סי' ב' אות א' בס"ד. ולענין הכאה גם מהרי"ק מודה כמבואר בח"מ סי' ד' בהגהת רמ"א. מיהו התם מיירי בדינא דממונא. אבל באיסורא אפשר דס"ל למהרי"ק דרשאי לעשות דין אפי' אין לו עדים כמו דרשאי להוציא ולתפוס ממונא בלא עדים. דדינא דאיסורא הוא הכאה כמו תפיסה בדינא דממונא. והכי משמע בהגהת רמ"א סי' תכ"א סי"ג דמי שהוא תחת רשותו ורואה בו שהוא עושה דבר עבירה רשאי להכותו ולייסרו כדי להפרישו מאיסור כו' אבל רבינו ס"ל דבין בדינא דאיסורא דהיינו הכאה בין בדינא דממונא דהיינו תפיסה אסור לעשות מבלי אפשר לברר בעדים ומכאן ראי' מכרעת לדבר. שהרי כ' רבינו בסמוך טעמו של דבר דלענין דינא הוא דאמר רחמנא עד דאיכא שני עדים. והיינו מש"כ עפ"י שני עדים יקום דבר. ועיקר האי קרא בד"מ איירי. אלא דחבורה ג"כ מעין ד"מ הוא. שהרי החובל שלא כדין חייב לשלם וע' אות ז' והיינו דאי' בב"ק ד' קי"ב ב' האי שליחא דרבנן מהימנינן לי' כבי תרי. וה"מ לשמתא אבל לפתיחא כיון דממונא קא מחסר לא. והא דמהימן כבי תרי הוא מסוגי' דמ"ק ד' ט"ז ומנלן דאי אתפקר בשליחא דב"ד ואתי ואמר לא מתחזי כלישנא בישא שנא' העיני האנשים ההם תנקר. וע"כ משום דהימני' רחמנא. דאי לא ודאי אינו אלא לישנא בישא כדאי' בפסחים ד' קי"ג ב' אי ידע דמהימן לרבי' כבי תרי לימא לי' ואי לא לא לימא ע"ש. והיינו שהביא הרי"ף במ"ק שם מימרא דרבינ' דב"ק. ללמד דתליין בהדדי וחדא מכלל חברתה איתמר. ומכ"מ לא מהימן לפתיחא שהוא ממונא משום דבעינן שני עדים ממש: ולמש"כ רבינו כאן למדנו דה"ה דשלוחא דב"ד אינו נאמן להכאה דהיינו ממונא וכמש"כ הסמ"ע סי' ח'. ולא כמו שהרבה להשיג בשו"ת מקום שמואל סי' צ"ט מהא דאי' בקידושין פי' יוחסין דקאמר ר"נ לר"י ולנגדי' מר נגודי ואי כהסמ"ע דילמא לא הוי לר"י סהדי. ולק"מ דלפי סוגי' דמ"ק שם דאי' לפנינו מנלן דמשדרינן שליחא דבי דינא כו' שנא' וישלח משה לקרוא לדו"א מוכח דהא דדתן ואבירם הוי מילתא דשייך לבי דינא ובהא דוקא מהימן שלוחייהו כבי תרי וכמש"כ בס"ד בפ' קרח. ואם כן ע"כ הי' לר"י עדים בדבר. דבלא עדים לא הי' מהימן אף לנדותו ולפי גי' רבינו בסוגי' דמ"ק. דלא גריס כ"ז כמבואר שם. מתבאר דשליחא דב"ד מהימן אפי' בעלמא כמש"כ שם בס"ד. באמת לא גריס רבינו בקידושין ולנגדי' מר נגודי כמבואר בפ' וארא סי' מ"א. ומה שהקשה עוד בשו"ת מ"ש מהא דפרש"י שהכהו וא"כ חייב מלקות מה"ת ומאי רבותא אלא בדליכא עדים איירי ושליח ב"ד מהימן לנגודי לק"מ דמלקות מה"ת ליכא אלא בסנהדרין של כ"ג ובהתראה משא"כ מכת מרדות כמש"כ פמ"ג בפתיחא דא"ח ח"ג סי"ד ופשוט. וכל קושיות של מ"ש נידחים בקל ועיקר כהסמ"ע. וכטעמו ממש. נחזור לענין. דדעת רבינו דכל הסוגי' דב"ק מיירי שיש לו עדים אלא שא"צ לעמוד בדין כמו בד"נ דבעינן עד עמדו לפני העדה למשפט. אבל בד"מ ובאיסורא כל שיודע שאם יעמוד בדין יוכל לברר בעדים מצי למיעבד לנפשי' וזה דעת בה"ג ורמב"ם כמש"כ בסי' ב' בס"ד. ועדיין יש לנו לבאר הא דתני' נרצע שכלו ימיו כו' ועשה בו חבורה שהוא פטור ת"ל לא תקחו כופר לשוב כו' אי מיירי בעדים ורצונו שמסרהב בעדים והוא אינו רוצה. מאי איריא פטור. הא אפי' לכתחילה מותר ומצוה להכותו ולהפרישו מאיסורא הן אמת דרש"י ד"ה איסורא כ' בזה"ל ורשאי להלקותו ולהפרישו כו' וצ"ל דמפרש דכיון שלמדנו מהא קרא דלא תקחו כופר שפטור ע"כ שדינא הכי. וממילא מותר ומצוה להפרישו מאיסורא. אבל הרמב"ם בה' עבדים כ' נרצע כו' ואינו רוצה לצאת וחבל בו פטור שהרי נאסר בשפחה. ולא קאמר שמותר לחבול בו. ותו קשה אי בעדים למ"ל האי קרא דלא תקחו כופר. כבר נ"ל מדאיתקש הכאה לקללה דדוקא בעושה מעשה עמך כדאי' בסנהדרין ד' פ"ה. להכי נראה דודאי מיירי בלא עדי' מיהו להרמב"ם אע"ג דאסור לחבול בו מכ"מ אי חבל בו פטור וכמש"כ הרא"ש כלל ס"ד לענין תפיסה במקום שאין החפץ מבורר שהוא שלו לדעתו ס"ל דאסור לעשות כיב"ז דינא לנפשי' ומ"מ אי תפס לאו גזלנא הוא. וה"ה בתופס במקום דלא מצי לברורי בעדים. וה"נ דייק לשון רבינו בסי' ב' דלא מיקרי גזלנא אלא דאסור. וה"נ אע"ג דאסור לחבול בלי עדים. מכ"מ אי חבל פטור לשלם. והיינו דנ"ל ולא תקחו כופר לשב. ומיירי כגון שנתבאר אח"כ בעדים שסירב בו ולא רצה לצאת. אבל בשעת הכאה לא הי' לו עדים ולא הי' לו רשות להכותו ומ"מ פטור. ובזה אתי כל הסוגיות מחוורין. וממוצא דבר יש ללמוד דהא דפליגי בש"ע אה"ע סי' קנ"ד בהגהת רמ"א ס"ג אי רשאי להכות אשה רעה שמקללתו. היינו מחלוקת רש"י ורמב"ם ז"ל. דלפרש"י כיון שיודע בעצמו שעובר על איסור רשאי להלקותו. ואע"ג דלעיל סי' ב' הוכחתי דעת רש"י כרבינו לענין דינא דממונא. מכ"מ שאני דינא דאיסורא מממונא. ולרבינו והרמב"ם אסור להכות אם לא שיש לו עדים על כך. והיינו הראי' שהביא בהגהת מרדכי פ' נערה דאשה רעה אין עצה אלא לגרשה ולא להלקותה. והיינו משום דמיירי שאין לו עדים. והרמ"א הסכים לסברא ראשונה וכדעתי' בח"מ סי' תכ"א הנ"ל אבל לא עמד הרמ"א על דעת רבינו והרמב"ם ז"ל. אבל ביש לו עדים כ"ע מודי דרשאי להכותה וכמש"כ היש"ש ב"ק פ' המניח:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה