אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כו · פירוש כד

פירוש כג

אם כבתה והותיר כו'. הרא"ש שבת פ"ב סי' ט' הביאו בשמו ש"ר ובלשון ברייתא דתנו רבנן נר חנוכה שהותיר בו שמן ביום ראשון וכן הביאו התו' ד' מ"ד א' ד"ה שבנר כו' דתני' כבה ליל ראשון כו'. ואולי נמצא בז' מסכתות קטנות שנאבדו ממנו כמש"כ הרמב"ן במלחמת ה' שלהי מ' מ"ק מיהו בסמ"ג ה' חנוכה הביאו בשמו של רבינו לבדו. ובעיקר הדין הקשו מהא שכ' הרי"ף א"נ לשיעורא היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורוצה לכבותה ולהשתמש לאורה הרשות בידו. ונחלקו האחרונים בישובו. מהר"י אבוה"ב זצ"ל פי' דרבינו מיירי בהותיר משיעור הדלקתה ג"כ ומכ"מ אסור בסתם. והא שכ' הרי"ף מיירי בפירוש שאינו מקצה יותר מהשיעור. ובאמת סברא גדולה הוא. ולמה זה דומה ללולב דמדאגבהה נפק בי'. ומכ"מ פליגי בסוכה ד' מ"ו אי אסור כל היום וקיי"ל דלכולי יומא אתקצאי. ובודאי אי פירש שאינו מקצה עד שיטול דשרי אח"כ כמש"כ התו' ד"ה אתרוג בהא דר' חנינא מטביל בי' ונפיק בי'. שהקצה ביום ראשון כולו ומקצתה לשאר הימים והי' מתנה הכי ע"ש. ומכ"מ סתמא כולו אסור כמש"כ הר"ן בעושה ד' דפנות יחדיו שכולם אסור. וע' מש"כ סי' קכ"ו אות ב' בס"ד. וה"נ כיון שהקצה סתם דעתו הי' שיתבער הכל למצוה ונאסר כולו. אבל אי פירש מותר. זהו לדעת מהרי"א ז"ל. והב"י פירש דרבינו מיירי בכבתה לפני זמנו ונראה להוסיף בדרך פלפול. דאפי' לדעת הב"י דלאח"ז ודאי מותר ולא דמי ללולב דמצות זריזים ליטלו כל היום. משא"כ נ"ח לא מצינו זריזות בזה. מכ"מ יש מקום לומר דאפי' לאח" אסור משום דאין ברירה לומר זה שהודלק הוא שהוקצה מתחלה. וה"ז דומה לשני לוגין שאני עתיד להפריש כו'. וכ"ת הא קיי"ל בביצה ד' ל"ח בדרבנן יש ברירה צריכין אנו להקדי' מחלוקת רש"י ותו' גטין ד' מ"ז ד"ה טבל וחולין מעורבין זב"ז. דפרש"י שכל חטה וחטה מעורב שחצי' טבל וחצי' חולין למ"ד אין ברירה והוא יכול להפריש תו"מ מיני' ובי' וא"כ ס"ל דלמ"ד א"ב. דומה ודאי לאחר שחלקו כמו לפני חלוקה שהי' לכ"א מחצה בכ"ד. ואין בזה ספק שמא הגיע לכ"א חלקו בשלימות או להיפך. והתו' הקשו לפי"ז מהא דלא מייתי ביכורים למ"ד א"ב ואמאי הא כ"א יש לו מחצה בפירותיו. ולענ"ד לק"מ דכמ"כ בכל ערוגה הנזרעת יש לכ"א מחצה וא"כ אילן גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים כדאי' ב"ב ד' כ"ז. ואפי' לר"י דאמר שם אחד אילן סמוך למיצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שעמ"כ הנחיל יהושע לישראל אה"א. זה אינו אלא בכה"ג שאינו חוזר ביובל ולעולם ישאר כך אבל כאן יחזרו זל"ז ביובל ומשום דכל נטיעה וזריעה זרוע על מחצה ש"ח בזה לא מצינו שהתקין. וקרוב לזה יישב הגאון ש"א סי' צ'. ועוד הקשו מבכורות ד' מ"ח דקאמר למ"ד האחין שחלקו לקוחות הן אין הכהן נוטל פה"ב מספק אפי' למ"ד חמש אפי' חצי חמש. ואמאי הא יש לו לכ"א חציו. ולענ"ד גם זה ל"ק שבכל דבר שיטול הכהן יש בו מחצה ש"ח ואין לו רשות ליקח. וכ"כ הרמב"ם ה' תרומות פ"א ה"כ שותפות העו"ג חייבת בתו"מ כיצד כו' הרי טבל וחולין מעורבין בכל קלח וקלח מחלקו של עו"ג כו' [ומה שדקדק רבינו בחלקו של עו"ג. היינו משום דבחלקו של ישראל קיי"ל אין קנין לעו"ג בא"י. וא"כ אפי' חלקו של עו"ג לקוח הוא ביד ישראל וחייב בתו"מ מה"ת. משא"כ חלקו של עו"ג אפי' למ"ד אין קנין מכ"מ לא נתחייב בתו"מ אלא לאחר שקנה ישראל מפירותיו כפרש"י גיטין שם ד"ה שאין קנין כו' וישראל הקונה מן הפירות צריך לעשר. אבל לא כ"ז שהם ביד העו"ג. והא שהקשה הש"ס שם מברייתא דרבי ס"ל טבל וחולין מעורבין זב"ז. היינו משום דמשמע אפי' חלקו ש"י שהרי רשב"ג מפרש של ישראל חייב ושל עו"ג פטור. משמע דרבי מיירי בין בש"י בין בשל עו"ג. מש"ה אוקי בסוריא. אבל לדידן ודאי יש נ"מ. ולא כמרן הכ"מ שנדחק ליישב דעת הרמב"ם שאין קנין לא מהני אלא בישראל שחזר ולקח קרקע משל עו"ג וזה תמוה. וכבר הקדימני הגאון פ"י שם ואכ"מ להאריך יותר] אבל התו' מפרשי א"ב היינו שספק בכל החלוקה אם הגיע לכ"א שלו או להיפך או מקצת. והנה הא דקיי"ל בדאורייתא א"ב ובדרבנן י"ב ילפי התו' כפשוטו. משום דספק מה"ת להחמיר ובדרבנן להקל. אבל לפרש"י אע"ג שי"ל דהפסק הוא מטעם ספק. מכ"מ יותר נ' דהכי קיי"ל ולטעמי' בביצה ד' ל"ט ד"ה כרגלי הממלא דבתחומין יש ברירה להחמיר. הרי דאין זה מצד ספק. ולכאורה הי' נראה לומר דמחלוקת אמוראי היא בגיטין ד' כ"ה דאמוראי ס"ל דאחרון פוסל ור"י א' אף האחרון אין פוסל הרי דאינך אמוראי ס"ל דאע"ג דא"ב מכ"מ להחמיר אסור. ור' יוחנן ס"ל א"ב אפי' להקל ואנן קיי"ל הפרש בין מה"ת לדרבנן כאינך אמוראי. ובזה הי' מיושב ק' הגאון ש"א שם על שיטת הרמב"ן דר' יוחנן לית לי' דבר שיל"מ לא בטיל. דא"כ אמאי ס"ל חבית אסור הא הוי ספק מיהא. ולמש"כ ניחא דר"י דלא ס"ל בדרבנן יש ברירה. אינו מטעם ספק אלא ודאי א"ב אפי' להקל בשל תורה מכש"כ להחמיר בדרבנן. מיהו רש"י ס"ל דכ"ע בטעמי' קיימי. והא דאינך אמוראי. ס"ל דאחרון פוסל. אינו אלא בכהונה משום דריח הגט פוסל בה. אבל ליבום וכדומה לחומרא א"ב אפי' להקל. וע' פרש"י שם ד"ה חוץ מן האחרון כו' ופסולה לכהונה. וכן התו' ס"ל דגם ר"י בטעמיה קאי. והא דאין פוסל כבר כ' שם ד' כ"ד ב' ד"ה לאיזו שארצה. דגט שאני ע"ש. אלא שאין זה פשוט ע' חי' מהרש"א בתו' ד' כ"ה ד"ה דברי ר"מ. והכי משמע פשטא דצריכותא שם. והנה הרי"ף כ' שאין הלכה כר"י דס"ל אף האחרון אינו פוסל. משום דאינך אמוראי רבים פליגי עלה. ולמש"כ דפליגי או הא דא"ב מטעם ספק או פשיטא שא"ב. א"כ ר"י לטעמי' דס"ל א"ב אפי' בדרבנן. ואנן קיי"ל בדאורייתא א"ב ובדרבנן י"ב וכאינך אמוראי דמשום ספק הוא. וא"כ כבר הלכה פסוקה דלא כר"י. אלא גם הרי"ף בשיטת רש"י קאי דלכ"ע אינו מטעם ספק. וא"כ אפשר דהלכה כר"י דאפי' ריח הגט אין בו מש"ה הוצרך להוכיח שאין הלכה כיחיד. והיינו דס"ל להרי"ף בספק תחומין אסור כמש"כ הרי"ף בפר' שואל והובא בש"ע או"ח סי' שנ"ה ס"ט. ואע"ג דקיי"ל יש ברירה בתחומין אלא דאין זה מטעם ספק אלא הכי קיי"ל יש ברירה בדרבנן אפי' להחמיר. וכן דעת הרמב"ם בתחומין ומכאן מוכח דעת הרמב"ם דלא כמש"כ הגאון פני יהושע גיטין רפ"ג ושלהי פ"ד דמשום ספק קיי"ל בדאורייתא א"ב ובדרבנן יש ברירה ע"ש ולא כמש"כ הגאון ש"א שם דהרמב"ם בשיטת התו' קאי וכמש"כ לעיל. אבל לשיטת התו' לפי הא דקיי"ל בתחומין י"ב מוכיח דה"ה ספקו מותר. וכדעת הרשב"א וש"ע סי' תצ"ח. והשתא ניזיל לנ"ד. דידוע שכ' המ"א סי' תרע"ז סקי"ב דנ"ח הוא דבר שי"ל מתירין ע"ש וספקו אסור. וא"כ רבינו ס"ל כשיטת התו' דהא דא"ב הוא מטעם ספק מש"ה א"ב בנ"ח. ול"ק מתחומין דאף ספקו שרי מאיזה טעם שהוא. אבל הרי"ף קאי בשיטת רש"י וא"כ אע"ג דספקו אסור מכ"מ י"ב מש"ה מותר השמן מותר. וע' בכלבו סי' מ"ד שכ' ג"כ דרבינו חולק עם הרי"ף ורמב"ם במה שנשתייר. ולמש"כ גם הב"י מודה דלרבינו אסור המותר אלא דנ"מ בין דעת מהרי"א ולהב"י במותר נרות שעוה. דכ"ז שלא הודלק לא מהני הזמנה. ולאחר שהודלק הוברר מה שנשתייר. ומודה רבינו לדעת הב"י שמותר הנרות מותר וע' מאירי מגילה פ' בני העיר. שהסביר טעמו של רבינו משום שמתחלתו דעתו שישרפו באור הנתלה להם. מבואר כמהרי"א. אלא שהוסיף המאירי וכ' וכן בשל שבת. וליתא. דשאני נר שבת דתחלתו ניתן להנאה. ומש"ה מותר להשתמש בכ"ד אפילו בשעה שדולק. וע' מש"כ פ' שלח בס"ד:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה