העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כו · פירוש יב
שאנשי ביתו מדליקין בביתו. במימרא דר"ז שהביא רבינו קאמר דמדלקי עלי בגו ביתי. ופי' עלי בשבילי. משמע שמכוונין להוציאו י"ח והוא מכוין לצאת י"ח כדין כל המצות שאחר מוציא י"ח דבעינן כונה כדאי' ברה"ר ד' כ"ט א' איכוין ותקע לי. אלא דשם בעינן שיהא השומע עומד סמוך להמשמיע. והכא אפי' מרחוק. והיינו טעמא דבכל המצות מעשיות לא מצינו שיהא אחר מוציאו י"ח [אלא בשמיעה לחוד משום דשומע כעונה ולהכי בעינן שיהא שומע ומיחשב כעונה ומדבר בעצמו ותק"ש עיקר המצוה הוא השמיעה כמש"כ הרא"ש שם פ"ד ססי'] זולת נר חנוכה שכך הי' התקנה שיוכלו להוציא זא"ז ע"י השתתפות או ע"י איש וביתו. ובזה אין נ"מ אי עומד אצלו או לא. אבל בכוונה דומה נ"ח לכל המצות דבעי כוונה וכך הי' משמע מלשון הגמרא מדלקי עלי. אבל רבינו לא דייק הכי אלא סתם שאנשי ביתו מדליקין בביתו. משמע אף בלא כוונה כלל. וע' מש"כ סי' קנ"ד אות ב' דרבינו ס"ל מצות א"צ כוונה ומכ"מ מודה להא דר"ז דהשומע ומשמיע צריכי כוונה. משום דמצוה בו יותר משלוחו. ואולי רוצה לזכות בעצמו כדאי' בערכין ד' כ"א א' הכל צריכין דעת כו' זמנין דלא ניחא לי' כו'. וא"כ בנר חנוכה דעיקר המצוה איש בביתו. ודאי סתמא ניחא לי' לצאת ע"י בני ביתו שמדליקים בביתו. וגם בני ביתו בסתמא ניחא להו להוציא אביהם או ראש הבית במצוה המוטל עליו. וע' מש"כ המ"א סי' ס' לחלק בין מצוה מה"ת לדרבנן. וא"כ בל"ז א"צ כונה: