העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כו · פירוש א
בעידנא דמתרחיש להו ניסא. פי' בשעה שאירע הנס. ולא ביום ההוא בכל שנה. דזה אין לו עיקר מה"ת אלא מדרבנן. והיינו שפרש"י מגילה ד' י"ד על הא דתני' שהנביאים לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אלא מקרא מגילה בלבד. מאי דרוש אר"ח ב"א אר"י בן קרחא ומה מעבדות לחרות אמרינן שירה ממיתה לחיים לכש"כ. ופרש"י שירה על הים. והרי אין מצוה לומר שירת הים בשביעי ש"פ בכל שנה. אלא הק"ו הכי כשם שמשה וישראל אמרו שירה באותו שעה. ה"נ למדו מק"ו בשעה שיצאו ממות לחיים באותו שעה. והוא ק"ו גמור לא כמש"כ המזרחי שעל הסמ"ג ה' מגילה. וע' מש"כ סי' ס' אות א' בס"ד. וברבה שמות פ' כ"ג אי' ויאמרו לאמר נהי' אומרים לבנינו ובניהם לבניהם שיהיו אומרים. שירה לפניך כשירה הזאת בשעה שתעשה להם נסים וכ"ז אינו אלא בשעת הנס. ולא כהגאון טורי אבן שכ' דלא כפרש"י אלא שאמרו הלל על שחיטת הפסח. ואי' בפסחים פ' ע"פ שתקנו לומר הלל על כל צרה. וליתא דהלילא מצראה שקבעו לומר על שחיטת הפסח בכל שנה כמו במצרים. אינו אלא מפרטי מצות הפסח. ומי שאין לו פסח גם הלל ליכא. וה"נ בזה"ז הלל והגדה מדרבנן. אלא א"א ללמוד אלא מכירת הים שנאמרה בפ"ע. וכ"ת א"כ מאי משני הש"ס במגילה שם על קריאת המגיל' לדורות. והרי אין בזה ק"ו. הא ל"ק ואדרבה בהא מובן הא דאי' שם בד' ז' שאמרה אסתר קבעוני לדורו' ולא רצו עד שמצאו רמז מה"ת. ואמאי לא נזכרו מק"ו. אלא ודאי כל מה שנאמרה ברוה"ק לקרות היינו באותו שנה ונתחדש ע"י נביאים שביניהם מק"ו לקרות בכל ישראל. אבל לדורות אינו אלא מדרבנן. ומכ"מ לא מיקרי שהוסיפו מ"ע. כיון שכבר עיקרה יש מה"ת. ותדע שהרי תפלה מדרבנן. והנביאים קבעוה לישראל בצרוף כנה"ג. ודוד ודניאל קבעו חובה לעצמם אלא כיון שעיקרה מה"ת ל"מ לשיטת הרמב"ם שכ' מצוה להתפלל בכל יום פעם א' מה"ת. ואפי' להרמב"ן מכ"מ מצוה להתפלל בעת צרה וכמש"כ הרמב"ם ריש ה' תענית. וע' מש"כ הרמב"ן בסה"מ מע"ה. ומש"ה הוסיפו חכמים וקבעו לדורות ג' תפלות וה"נ כיון שעיקר הודי' על הנס מק"ו. שוב מצו חכמים לקבוע מצוה דהודי' לדורות. וממוצא דבר מובן דמצות חנוכה ג"כ באותו שעה הי' מה"ת והשתא הוא דרבנן. ולא כמש"כ הגאון וצדיק חתם סופר יו"ד סי' רל"ג דקביעת יום מועד על הנס לעולם מה"ת ומק"ו דגאולת מצרים. וגם הלל דחנוכה מה"ת כמו הגדה דפסח. ולא נראה כלל. דא"כ היאך בטלו מגילת תענית ונשכח אותם הימים ממנו. אלא עיקר חנוכה בזה"ז מדרבנן. וראיתי בס' המאירי חי' מ' מגילה. שאם אין לו מגילה בפורים חייב לקרות ההלל למ"ד במגילה שם ד' י"ד דלהכי אין אומרים הלל בפורי' משום דקריאתה זו הלילא ולא נזכר חידוש זה בפוסקים. ולענ"ד יש תשובה דכיון שעיקרו בזה"ז אינו אלא מדרבנן. ואין לנו אלא מה שתקנו. וכל שקלא וטריא דהש"ס אינו אלא על עיקר התקנה למה לא תקנו לומר הלל. ועכשיו שלא נתקן מאיזה טעם שהוא שוב אין לנו לומר הלל. תדע דלמ"ד הטעם שלא תקנו לומר הלל משום דאכתי עבדי אחשוורוש אנן. וכי בבית שני בשעה שהיו שפוי' משעבוד לגמרי. היו אומרי' הלל בפורים. אלא ודאי אין לנו אלא מה שהתקינו אז. וכבר השיגו בס' ברכי יוסף ובפמ"ג סי' תרצ"ג עלה דהמאירי. והנה בדרשה שהביא רבינו אי' בגמ' הכי. אלא ה"ק הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו כש"כ אנן כו'. ורבינו כ' הללו את ה' כל גוים מה דעביד עמכון כש"כ אנן כו' ולגי' הגמרא הי' במשמע בזמנים שעברו. דאי בשעת הנס מה לי גוים או אנן. אלא ה"ק דלשעבר עשה נסים עמם. וכש"כ אנו שמלומדים בכך. וא"כ במשמע פי' ההלל על נסים שעברו. אבל לגי' רבינו דלא נזכר נסים ונפלאות ה"פ מה דעביד עמכון. פי' בדרך הטבע. וכש"כ אנן שמפליא לעשות. אבל הכל בשעת החסד. וגם לנוסחת הש"ס ה"פ אגבורות ונפלאות דידהו שהם קלים בערך דילן. אבל הכל בשעת הנס. וע' מש"כ באות ז' בס"ד: