אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כד · פירוש ט

פירוש ח

ואמור רבנן בששים דאמר ר"נ כו'. רש"י ד"ה א"ר כתב בפרק בתרא דע"ג מסקינן הילכתא כל איסורין שבתורה בששים כגון בשר בחלב כו' ולא הביא רש"י מדר"נ. והיינו כמש"כ התו' ד"ה כל. דע"כ ר"נ חולק על רבא. דמדגיד בששים ע"כ כל איסורין בעינן יותר מס'. שהרי הקילו בגיד וכדתנן כיצד משערין אותם כבשר בלפת. ובכל אסורין משערינן כבצל וקפלוט. וכש"כ לפרש"י שהוא הל"מ ע' מש"כ אות ג'. וא"כ יש להבין דברי רבינו שהביא מדר"נ. ונראה דבאמת אין אנו צריכין לכל זה. דהא דמשערינן כל איסורין בבצל וקפלוט היינו משום דא"א לידע בכמה הוא נ"ט. ע"כ שערוהו בדבר הנ"ט ביותר. דהיינו אם בשלו בשר טריפה בירק וא"א לידע טעמו. ולשער בבשר כשרה א"א. שאין טעמי כל בשר שוה ע"כ משערינן כאלו הוא בצל בירק וכן אי' בשלו טריפה בכשירה שהוא מין במינו וגזרו אטו שאינו מינו משערינן הטריפה בבצל באותו בשר כשירה. אבל גה"נ שבשלו בירק אין אנו צריכים לשער הגיד בבצל. שהרי אפשר לשער בבשר אותו בהמה שידוע דטעם הגיד מעין הבשר ולא יותר. אלא משערין כאלו הוא בשר אותו בהמה בירק. ואי בשלו במינו וגזרו אטו שא"מ משערינן כאילו הוא אותו בשר בלפת שהוא המקבל טעם ביותר. והא ודאי אי נאבד כל הבשר ולא נשתייר אלא הגיד ובשלו עם ירק ודאי משערינן בבצל וקפלוט כמו כל האיסורין. והנה התו' פסחים ד' פ"ג ב' הקשו אמאי מוקמינן מתניתין דלא כהילכתא נימא דהא דתנן ירך שנתבשל בה גה"נ היינו שמנו של גיד. ולמש"כ לק"מ דמדתני בסיפא כיצד משערין כבשר בלפת ואי שמנו קאמר הא נותן טעם יותר מבשר. ובאמת גם להתו' שכתבו דלהכי הקילו בגיד משום דגיד לא יהיב טעמא כולי האי ג"כ לק"מ. שהרי שמנו שפיר יהיב טעמא בבישול ככל האיסורים. אלא לפרש"י יש מקום קצת להקשות דכמו שפרש"י בגיד עצמו שהוא הל"מ בלא טעמא. ה"נ י"ל בשמנו מדרבנן וכך התקינו ונהגו. אבל לפי' רבינו ודאי ניחא דדינא ודאי הוא. והשתא שפיר מייתי ראי' מדר"נ לרבא: [ולפעד"נ לתרץ קושית התו' עפ"י מ"ש הרשב"א ז"ל בס' תה"א והרא"ש והר"ן ז"ל דמ"ש ר"נ גיד בששים היינו שומנו של גיד ע"ש. ומעתה מיושב קושית התוס' דהא שומנו של גיד יהיב טעמא כמו כל איסורין ומש"ה הוי בששים אבל פליטת גיד עצמו הוי פחות מששים. ועפ"י דברי רבינו מיושב גירסת הרי"ף ז"ל דגריס מב"מ דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה. והקשה בחי' הריטבא ז"ל דלמה תפס שמנונית דג"ה ולא חלב ממש. אבל לפי דברי רבינו דרבא קאי על מאי דאר"נ גיד בששים א"כ א"ש מאי דתפס שמנונית דגיד. והייינו כמ"ש דר"נ מיירי בשומן הגיד. (והגאון בנו"ב תנינא חיו"ד סי' ס"א כתב דמש"ה כתב הרי"ף שמנונית דג"ה משום דהרי"ף לטעמי' שפסק בסוף מסכת ע"ג כמ"ד מב"מ ל"ב ומש"ה כתב שמנונית דג"ה דלא הוי רק מדרבנן ובדרבנן מודה דבעל ע"ש. והוא תמוה. ואישתמיטתי' דברי הרי"ף ז"ל בפ' ג"ה גבי ריחא מילתא היא דפסק להדיא כמ"ד מב"מ בטל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחי' בסוף מסכת ע"ג דבחולין חזר בו הרי"ף ופסק בב' וג' מקומות דמב"מ בטל וכ"כ הרא"ש שם. ומה שהקשה בנו"ב שם על הרשב"א ז"ל. כמ"כ יש לתמוה על הש"ג סוף מסכת ע"ג במה שהקשה שם על רש"י ז"ל שפסק דשומן ג"ה בטל ע"ש ומה שתירץ על הרשב"א לא יעלה מזור לדברי הש"ג. אלא שיש להוכיח דעת רש"י ז"ל בחולין ד' קט"ז דאף בדרבנן ס"ל מב"מ ל"ב וכבר הוכיח כן השעה"מ פט"ו מה' מ"א ומש"ה שפיר הקשה הש"ג על רש"י ז"ל וא"ש. והארכתי בזה במ"א בס"ד) אמנם ע"כ צ"ל דמיירי בשמנונית דג"ה שנתערב בשומן דהיתר. אבל אם נתערב בבשר. ל"מ למ"ד דשומן ובשר הוי מבשא"מ אלא אפילו למ"ד דהוי מב"מ. היינו דוקא בשמא אבל בטעמא ודאי לא דמי להדדי וכמ"ש הפר"ח יו"ד סי' צ"ח ע"ש. וא"כ מצי למיקם אטעמא. (והש"ג שם הוכיח מגירסת הרי"ף ז"ל דס"ל דחלב ובשר הוי מב"מ. ולפעד"נ דאינו מוכרח וכמ"ש. מיהו בחי' הריטב"א ז"ל כתב להדיא בשמנונית דג"ה שנתערב בבשר. וצ"ל דמיירי בבשר שמן וכמ"ש הש"ך והפר"ח לפרש דברי הרמב"ן ז"ל וע' ביאורי הגר"א ז"ל שם סק"א שחולק ע"ז ע"ש) ובזה מיושב מה שהקשה הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בתשובותיו סי' קס"ו על הגמי"י דס' דכל דבר שאיסורו במשהו אוסר כולו אף בצלי א"כ מאי פריך הגמרא בחולין ד' צ"ו מדר"ה דאמר גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אינו למאי קושיא הא ר"ה תלמידי' דרב הוי ומסתמא ס' כרב דמב"מ ל"ב ומש"ה אוסר כולו ע"ש. ותמהני על הגרע"א ז"ל שלא הקשה על הגמי"י אלא דר"ה תלמידי' דרב הוי. ועדיפא ה"ל להקשות דהא הגמי"י כתבו כן בשם ר"ת ז"ל. ולפי שיטת ר"ת ז"ל דס' דסתם יינן בטל בששים כשאר איסורים א"כ מוכח להדיא דר"ה ס' מב"מ ל"ב כמ"ש התו' במסכת ע"ג ד' נ"ו ד"ה אבל ע"ש (ואף דלפמ"ש התוס' שם בד"ה גרגותני וז"ל וי"ל דברי ר"ה הכי לפי' זה כו' א"כ אינו מוכרח. מ"מ זהו דוקא לפי מאי דס"ד דמטעם נצוק אסור אבל לפי מאי דמסיק דמיירי כשפחסתו בורו ודאי מוכח דר"ה ס' מב"מ ל"ב כמובן וע"ש בתו' ד"ה ש"מ) אבל לפמ"ש מיושב קושית הגרע"א ז"ל. דהא דשומן ובשר מיקרי מב"מ היינו בשמא ולא בטעמא וא"כ למ"ד בתר טעמא אזלינן הוי חו"ב מבשא"מ. והנה התו' במסכת ע"ג שם כתבו דר"ה ס' בתר טעמא אזלינן. והוי לדידי' חלב ובשר מבשא"מ. ומיושב קושיתו וא"ש (וע' תו' חולין ד' ק"ח ד"ה דאמר ובת' חתם סופר חיו"ד סי' פ"ה ותו' מסכת ע"ג ד' ע"ג ד"ה חזקי' ובלא"ה לק"מ קושית הגרע"א די"ל דהגמי"י ס"ל דחו"ב הוי מבשא"מ וע' פלתי סי' צ"ח סק"א ודו"ק) מיהו אכתי צריכין אנו לתרץ קושית הגרע"א ז"ל על הרשב"א ז"ל בחי' לחולין ד' צ"ח ד"ה אמר אביי שכתב וז"ל וא"נ דההיא לא סבר לה לשמואל הכי אלא אדר"ה מקשי לר"י ור"ה כרבנן ס"ל דבין במינו בין שלא במינו בנ"ט עכ"ל והקשה הגרע"א שם מנ"ל דר"ה ס' כרבנן הא מסתמא סבר כרב דמב"מ ל"ב ע"ש שנשאר בקושיא. והן אמת דמדברי התו' דמסכת ע"ג הנ"ל אין להקשות על הרשב"א דאיהו אזיל לטעמי' דס' דגם בסתם יינן במשהו ולא כר"ת ז"ל וכמ"ש הב"י סי' קל"ד וא"כ אינו מוכח דר"ה ס' כרב. אבל קושית הגרע"א קשה. ונלפע"ד דהתוס' והרשב"א ז"ל אזלי לטעמייהו. דהנה איתא בחולין ד' צ"ח אר"ח אר"ה ביצה בס' והיא אסורה בס"א והיא מותרת. והנה יש מראשוני' ז"ל שפירשו הטעם דביצה שאני משאר איסורים. היינו משום חשיבות או בריה. וכ"ה דעת התו' שם ד"ה איבעיא וכמ"ש הש"ך סי' פ"ו סקט"ז אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו השיג עליהם דהא לא באנו הכא לבטל הביצה עצמה רק הפליטה. ע"כ הסכים הוא ז"ל לטעם הרמב"ן ז"ל דהטעם משום דבביצים יש גדולים וקטנים ופעמים שהאיסור גדול והשאר קטנים ומש"ה הוצרכו שיהי' ס"א והנה הב"י והש"ך שם כתבו נ"מ בין שני הטעמים כגון שנתבשלה הביצה בתבשיל דאי משום חשיבות או בריה ל"ש במינו ל"ש שלא במינו. אבל משום גדולים וקטנים זה לא שייך רק כשנתבשלה עם ביצים משא"כ שלא במינה. ומעתה לשיטת הרמב"ן ז"ל שהסכים לזה הרשב"א ז"ל ע"כ מיירי כשנתבשלה במינה ואמר ר"ה דבס"ב מותרות א"כ ע"כ סבר ר"ה מב"מ בטל. וא"כ נכונים דברי הרשב"א ז"ל לשיטתו ומיושב קושית הגרע"א ז"ל (ונראה דזהו ג"כ דעת הריטב"א ז"ל בחי' למסכת ע"ג ד' נ"ו שהוכיח מקושית התו' שם דלא כר"ת ז"ל. וע' שעה"מ ריש פט"ו מה' מ"א ובהגהת נו"ב תנינא שם ודו"ק). ושוב מצאתי בביאורי רבינו הגר"א ז"ל יו"ד סי' צ"ח סק"ה שהביא ראי' להפוסקים דמב"מ בטל מסוגיא דביצה בס"א ע"ש והוא כמ"ש. ומזה נראה דרש"י דפסק מב"מ ל"ב חולק על הרמב"ן] והתו' במסכת ע"ג ד' נ"ו שכתבו לדעת ר"ת ז"ל דר"ה ס' מב"מ ל"ב היינו משום דאזלי לטעמייהו בחולין דהטעם הוי משום ברי' וא"כ איכא למימר דר"ה מיירי שלא במינה אבל מב"מ ס"ל לר"ה דלא בטל וא"ש. ואי קשיא לר"ת ז"ל ישאר קושית הרשב"א ז"ל בחולין דמשמע דר"ה מודה בכחוש דבטל. ואמאי הא ר"ה ס"ל מב"מ ל"ב. לק"מ דר"ת אזיל לטעמי' דמפרש מ"ש ההוא כחוש הוי. היינו דכחוש אינו מפעפע וכמ"ש התו' בחולין שם משמו ז"ל וא"ש [מיהו לפמ"ש לעיל לתרץ דברי הגמי"י בשם ר"ת ז"ל בלא"ה א"ש]. שוב בא לידי ס' מחנה ראובן ומצאתי שהקשה ע"ד הרשב"א ז"ל בחי' לחולין ד' צ"ז ד"ה הא דאמרינן במ"ש שם ואדר"ה בלחוד הא מקשינן מיני' והקשה בס' הנ"ל מדברי התו' דמסכת ע"ג ד' נ"ו דר"ה ס' מב"מ ל"ב ע"ש. ולא הרגיש בכל הדברים שכתבנו. גם נראה שם מדבריו דאישתמיטתי' דברי הרשב"א ז"ל בד' נ"ח שכתב להדיא דר"ה ס' מב"מ בטל. ולא ראה רק דברי הרשב"א ז"ל בד' צ"ז [וע' חי' הרשב"א קידושין ד' ס"ג ד"ה אמר ר"ל] עוד ראיתי בס' הנ"ל שהקשה על מאי דאיתא בחולין שם ההוא דאתא לקמי' דר"ג ב"ר אמר אבא לא שיער במ"ז ואנא אשער במ"ה ופירש"י ז"ל דמיירי בח"ש. והש"ך ביו"ד סי' פ"ו השיג עליו ופי' דמיירי בביצה שנתבשלה וקליפי איסור מעלין את ההיתר ושיער רבי דבמ"ז ביצים יש ס' כנגד הביצה בלא קליפתה ע"ש וכתב בס' הנ"ל דרש"י לא פי' הכי משום דלקמן ד' ק"ח ס' רבי כר"י דמב"מ ל"ב. ומש"ה הוצרך לפרש דמיירי בח"ש ע"ש שהאריך בזה. ולא ידעתי מי הגיד לו דמיירי בביצה שנתבשלה עם ביצים אחרים דלמא מיירי בביצה שנתבשלה בתבשיל ושיער רבי דבמ"ז בתבשיל נגד הביצה בקליפתה יש ששים כנגד הביצה בלא קליפתה. ובעובדא דר"ג ב"ר הי' הקליפה עבה דמ"ה הי' ס' נגד הביצה בלא קליפתה [מיהו מדברי הש"ך שם נראה דמיירי בביצה שנתבשלה עם ביצים. אבל אינו מוכרח. אלא אי קשיא הא קשיא לי דהנה בירושלמי פ"י דתרומות איתא ביצים ששלקן ומצא בהם אפרוח בנ"ט ר"ז רשב"א בשם ר' יוחנן אדא ב"ר גרשון ר' ביריי ר"ל ב"ר פלטא זקן א' בשם רבי ס"א אסורות ס"ב מותרות. והשתא לפי שיטת הרמב"ן ז"ל דמ"ד ביצה בס"ב מותרות ע"כ ס"ל מב"מ בטל וכמ"ש. א"כ ע"כ סבר רבי מב"מ בטל. והשתא תיקשי הא רבי ס"ל בברייתא בד' ק"ח כר"י דמב"מ ל"ב. ועלה בדעתי לומר דהרמב"ן ז"ל לטעמי' אזיל דכתב במלחמות ה' בסוגיא דחנ"נ דמ"ש רבי נראין דברי ר"י לא דפסק כותי' רק נראין קאמר ע"ש. וא"כ לק"מ. ורש"י שם והתוס' בחולין ד' צ"ז דס"ל דרבי ס' כר"י אזלי לטעמייהו דחולקין על הרמב"ן ז"ל בטעמא דביצה וכמ"ש לעיל. ולק"מ לדידהו. אבל על הרשב"א ז"ל קשה דאיהו כתב בסוגי' דט"ח דרבי ס' כר"י. ואיהו ס' כהרמב"ן ז"ל בטעמא דביצה בס"ב. וא"כ תקשי לי' מהך ירושלמי. ונלפע"ד דהירושלמי לטעמי' אזיל דהנה הפר"ח ביו"ד סי' צ"ח כתב דביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם. שנתבשלה עם ביצים אחרים תליא במחלוקת אי אזלינן בתר שמא או בתר טעמא דאי אזלינן בתר שמא הוי מב"מ ואי אזלינן בתר טעמא הוי מבשא"מ. והנה במסכת ע"ג ד' ס"ו מביא אביי ראי' דבתר טעמא אזלינן מהך משנה דערלה פ"ב תבלין ב' וג' שמות כו' ואמר חזקי' הכא במיני מתיקה כו' ורבא אמר לך ה"מ ר"מ כו' והנה בירושלמי פ"ב דערלה לא נזכר שם תירוצא דרבא דה"מ ר"מ היא רק מילתא דחזקי' דהכא במ"מ. ומוכח דהירושלמי ס' בתר טעמא אזלינן. וא"כ לק"מ מה שהקשינו מרבי ארבי דהא כיון דבתר טעמא אזלינן א"כ ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם עם ביצים הוי מבשא"מ וא"ש. [מיהו לפמ"ש התו' שם דמ"ש חזקי' הכא במ"מ עסקינן א"ש אפי' לרבא. דלא כפירש"י ז"ל שם ע"ש א"כ אינו מוכרח לומר דהירושלמי ס' כאביי דבתר טעמא אזלינן. מיהו התו' לטעמייהו אזלי דס"ל דלא כהרמב"ן ז"ל בטעמא דביצה בס"א כמ"ש. וא"כ בלא"ה לק"מ מרבי ארבי] אלא דא"כ הדרא קושית הגרע"א ז"ל על הרשב"א ז"ל דא"כ מנ"ל להגמרא דר"ה מודה בכחוש וס"ל מב"מ בטל הא מסתמא ס' ר"ה כרב רבי' ומהא דס' ביצה בס"ב מותרת אין ראי' דדלמא ס' כאביי דבתר טעמא אזלינן. אבל לק"מ דממ"נ דאי נימא דר"ה ס' בתר טעמא אזלינן א"כ ודאי א"ש דהא אי נימא בתר טעמא אזלינן הוי חו"ב מבשא"מ וכמ"ש לעיל. וא"כ אינו קשה רק אי נימא דר"ה ס' בתר שמא אזלינן להוי חו"ב מב"מ. [וכתירוצא ב' שכתבו התו' במסכת ע"ג ד' נ"ו] א"כ יפה כתב הרשב"א ז"ל דאי ס' ר"ה בתר שמא אזלינן א"כ מוכח מהא דס' ר"ה דביצה בס"ב מותרת דסבר ר"ה מב"מ בטל וכמ"ש. וא"כ ע"כ מודי ר"ה בכחוש וא"ש. [מיהו דברי הריטב"א ז"ל בחי' למסכת ע"ג ד' נ"ו שכתבנו לעיל אינם מיושבים לפי"ז ודו"ק] נחזור לענין. הנה בררנו שאין מחלוקת בזה בין רבא ור"נ ור"י אלא דר"נ מיירי בשומן הגיד ושוב מצאתי להגאון פלתי בסי' צ"ח סק"ד שהקשה כן על התו' דדלמא ר"נ מיירי בשומן הגיד ע"ש. [והוי נ"ל לומר דהתוס' אזלי כאן בשיטתייהו בד' צ"ז בד"ה כוליא שכתבו וז"ל וי"ל כיון דלא אסור רק מדרבנן אינו אוסר הכוליא עכ"ל וא"כ ה"ה בשומן הגיד כיון דלא הוי רק מדרבנן אינו אוסר דבטל ברוב [ול"ד לכחל דשומן הגיד קיל טפי] ומש"ה ר"נ ע"כ מיירי בגיד עצמו ולא בשומן הגיד [וע' תה"א להרשב"א ז"ל בית ד' שער א'] וכן ראיתי להגאון בעל פמ"ג בס' ר"י שכתב דמה שתירצו התו' בד"ה כוליא הוא ג"כ תירוץ על קושית התו' ד"ה שאני. אלא שכתב שם דדוקא בצלי ומליחה ס"ל להתוס' דאינו אוסר בכוליא ובשומן הגיד וכן עיקר. ואף דמדברי הש"ך ביו"ד סי' קט"ו סקי"ז נראה דס"ל דלדברי האו"ה דגבינה בטלה ברוב ה"ה שומן הגיד בטלה ברוב ע"ש. אמנם באמת אישתמיטתי' להש"ך דברי הרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות ד' פ"ב ומביאו הרשב"א ז"ל בחי' שם דשומן הגיד אינו בטל ברוב וגבינה בטל ברוב ע"ש] ונראה דהתו' אזלי כאן בשיטת הר"מ שכתבו התו' דאין להחמיר בשומן הגיד מבגיד עצמו. וכיון דבגיד עצמו משערינן כבשר בלפת א"כ ה"ה בשומן הגיד ומש"ה שפיר הקשו. אבל לפי דעת רבינו והרי"ף ז"ל דשומן הגיד אוסר ככל איסורים ודאי י"ל כמ"ש דאין מחלוקת בזה. [ומה שהקשה הפלתי שם על הסוברים דגיד ובשר הוי מבשא"מ מחולין ד' צ"ו ע"ש. כבר נתבאר תירוץ ע"ז בדברינו לעיל]. והנה התוס' שכתבו דפליגי. נראה כונתם דס"ל דרבא פליגי אר"י. והיינו דרבא ס' דאין חילוק בין גיד לשאר איסורים. ור"י ס' דגיד בס' ובשאר איסורים יותר מס' אבל על ר"נ דסבר דגיד בששים לא פליגי. וכ"כ התו' שם ד"ה ביצה דר"נ ס' בכל איסורים בששים וא"כ אין חילוק לדידי' בין גיד לשאר איסורים וא"כ אין הכרח מדברי רבינו דחולק על התו' וע' פליתי שם] אמנם קשה לי ע"ד התו' מהך ירושלמי שהבאתי לעיל דר"י ס' ביצה בס"א משמע דוקא ביצה מטעם שפירשו הראשונים ז"ל אבל בכל איסורים סגי בס' [וע' ירושלמי פ"ב דערלה דגם שם ס' ר"י דבכל איסורים משערינן כאילו בצל וקפלוט] ודוחק לומר דמ"ש ר"י בירושלמי בס"ב מותרת היינו בס"ב והיא ובכל איסורין סגי בס"א והיא. וע' בסוגיא דגמרא דילן. [אמנם נראה דט"ס בירושלמי וצ"ל ר' יונתן דכן משמע בירושלמי שם] ושוב מצאתי בחי' הרמב"ן ז"ל לחולין ד' צ"ח שכתב לחד פירושא דמ"ד ביצה. בס"א ל"ד ביצה אלא דס"ל כן בכל איסורים דבעינן ס"א ע"ש. ונראה ברור דכ"ה ג"כ דעת התו' ממ"ש בד"ה ביצה בס' ובד"ה ואיבעיא: ושוב לק"מ מה שהקשה בפליתי סי' פ"ו סק"ז ע"ד התו' ד"ה ביצה ע"ש. ומעתה מיושב מה שהקשתי על התו' מירושלמי ואדרבה דזה ראי' לדעתם ז"ל. דר"י דס' דביצה בס"א ה"ה כל איסורים ס"ל בס"א והיינו דאזל לטעמי' דסבר דכל איסורים כבצל וקפלוט משערינן. והוא יותר מס'. והרי"ף ז"ל ודעימי' דס"ל דמ"ד ביצה בס"א היא דוקא ביצה אבל בכל איסורים סגי בס' אזלי לטעמי' דמפרשי מ"ש ר"נ גיד בששים היינו שומנו של גיד ושוב אין מחלוקת בזה וכמו שביארתי. [כ"ז מחתני שי']:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה