העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא כד · פירוש א
למיכל גידא נשיא. ולא כתב דאסור בהנאה כמו שפי' בסי' ע"ה לענין חמץ בפסח ובסי' ק' לענין ערלה. ודאי יש להוכיח דס"ל דגה"נ מותר בהנאה. ובאמת בפשוטו של דברי רבינו בסי' ע"ה נראה דפוסק כחזקי' דחמץ אינו אסור בהנאה אלא מדכתיב לא יאכל א"כ פשיטא דגה"נ מותר. מיהו למש"כ שם אות א' אין ראי' מכרעת. ומכ"מ כבר יישבו גם דעת הרמב"ם שפוסק כר' אבהו ומכ"מ פסק גה"נ מותר בהנאה כסתמא דמתניתין שולח אדם ירך לעובד כוכבים שגה"נ בתוכה כו' ומסוגי' דפסחים ד' כ"ג ב' דנ"ל ק"ו מחלב והכי ודאי פשטא דסוגי' דשם דקאמר דר"ע סבר כשהותרה נבילה חלבה וגידה הותרה. והרי לא מיירי בגיד כלל. ומנ"ל דר"ע ס"ל דגיד מותר דילמא סבירא ליה כדקיי"ל אין בגידין בנ"ט ולא דמי לחלב. אלא פשיטא להש"ס דמותר בהנאה יותר מדפשיטא אין בגידין בנ"ט דלא קים לן כ"כ בחולין ד' צ"ט ב' עד דמסיק הילכתא אין בגידין בנ"ט. אבל הא פשיטא דגה"נ מותר בהנאה. ואוקמי לר"ע דסבר הכי. ומש"ה עד שלא ידענו מהק"ו נימא דיש בגידין בנ"ט ואח"כ דמסיק הק"ו אפשר לפסוק אין בגידין בנ"ט והכי קיי"ל. והנה זה הישוב דמותר מחמת הק"ו מבוא' בתה"ב להרשב"א בשם רמב"ן ז"ל והמ"מ וכ"מ פ"ח מה' מא"ס הי"ד הביאו הישוב בקיצור דלהמסקנ' לאו הא בהא תליא. וכיונו לזה הק"ו. אלא שהגאון בפלתי סי' ס"ה לא עמד ע"ד ודברי הרשב"א ז"ל לא ראה. ורצה לומר בעצמו זה הישוב ושדא בה נרגא דהק"ו אינו אלא אי יש בגידין בנ"ט. אבל כשאין בגידין בנ"ט אין לדון ק"ו דמה לחלב שהוא בכלל נבלה משום שיש בה בנ"ט משא"כ בגיד. ותמוה דא"כ מאי קאמר הש"ס ור"ש דאסר איכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה והוי הש"ס בזה תיפוק לי' דר"ש לטעמי' דס"ל אין בגידין בנ"ט. אלא כ"ז ליתא. ולא כהיש"ש חולין פ"ג ה"י סי' ח' שכ' שהרמב"ם לא ירד לעומקה של הלכה: