אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כג · פירוש יד

פירוש יג

[ר"ג סבר אין פותחין בחרטה וחכם הוא דעקר נדרא וה"ל כדינא ר"ג סבר לה כר"י דאמר פותחין בחרטה ולא הואי כדינא כו'. וכ"כ בה"ג וז"ל ר"ג סבר אין פותחין בחרטה חכם הוא דעקר לנדרא וה"ל כדינא ובעי עיוני ר"נ ס"ל כר"י דאמר פותחין בחרטה ולא הוי לי' כדינא ואפי' מעומד ולשון חכמים מרפא בעלמא הוא עכ"ל ובגמרא אי' בזה"ל ר"ג סבר אין פותחין בחרטה מיעקר נדרא בעינן ובעי עיוני אהכי ישב ור"נ סבר פותחין בחרטה ואפי' מעומד ופירשו הרא"ש והר"ן ז"ל דלמ"ד אין פותחין וצריך למצא פתח ובעי עיונא מש"ה צריך לישב אבל למ"ד פותחין בחרטה לחודא וא"צ למצא פתח ולא בעי עיונא אין צריך לישב ומתוך זה כתבו דאפי' לדידן דקיי"ל פותחין בחרטה אי הוי נדר דאינו ניתר בחרטה כגון דלא הוי חרטה דמעיקרא וצריך למצא פתח. צריך לישב אפי' לדידן כיון דבעי עיונא למצא פתח. ודבריהם ז"ל צ"ע וכמו שתמה עליהם בס' משכנות יעקב חיו"ד סימן נ"ג וע"ש שהכריח כדעת הרשב"א ז"ל דלדידן דקי"ל פותחין בחרטה א"צ לישב אפי' היכא דבעי למצא פתח. אבל כבר כתב הר"ן ז"ל דלא ירד לסוף דעת הרשב"א ז"ל בזה. גם לישנא דגמרא מיעקר נדרא בעינן הוא מיותר לפירושם ז"ל ונלפענ"ד דהשאילתות ובה"ג ז"ל דעת אחרת עמם בפירושא דהך מילתא והם ס"ל נמי כדעת הרשב"א ז"ל ולא מטעמיה כמו שיבואר לפנינו בס"ד. ומתחלה נבאר מאי דאיתא בנדרים ד' כ"ב משתבח לי' רבא לר"נ ברב סחורה דאדם גדול הוא כו' נפק ר"ס ופתח פיתחא לנפשי' כו' והשתא דאיקפד ר"נ אדעתא דהכי לא נדרי ושרא לנפשי'. ופירשו הראשונים ז"ל דלאו דוקא שרא לנפשי'. דהא קי"ל לא יחל דברו הוא אינו מיחל אלא שמצא פתח שהי' יכול להיות ניתר בו. והרשב"א ז"ל כתב בחי' שם וז"ל ובפי' ראיתי לעיל בריש שמעתין ענין וז"ל והילכתא אפי' ת"ח נמי לא מצי למיפתח בחרטה ומיהו אי אשכח מילתא דלאו אדעתא דהכי נדר מצי למשרי נדר נפשי' אגב ההוא מילתא הואיל ולא הי' נדר מעולם וכדאמרי' לקמן ע"כ נראה שהם מפרשים דפתח פתחא לנפשי' ושרא לנפשי' וכי כתיב לא יחל דברו שהוא אינו מוחל דוקא בחרטה עכ"ל הרשב"א ז"ל. וכ"כ הרב המאירי ז"ל בחי' לנדרים שם וז"ל וכבר ביארנו שזה שאמר ושרא לנפשי' לאו דוקא שאף ת"ח א"א להתיר לעצמו כ' ויש מפרשים שת"ח מתיר לעצמו במקום פתח ולא אמרו הוא אינו מיחל אף בת"ח אלא דוקא בחרטה לבד ומעשה הנזכר למטה בר' ישמעאל ב"ר יוסי הסמוך לזה מוכיח כדעת ראשון כמו שנבאר אלא שנבאר תחלה מה שהזכירו בר' שמעון ברבי דהוה לי' נדרא למישרי כו' ואמר לי' חד מינייהו אדעתא דמצערת רבנן מי נדרת ואמר לי' לא ושריוהו רבנן. ולמדנו שצער רבנן לדברים אלו הוי נולד המצוי ואח"כ הזכירו בר' ישמעאל בר' יוסי דה"ל נדרא למישרא אתא לקמי' רבנן כו' ואמר אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרא ושריוה רבנן ואעפ"י שהוא עצמו מצא הפתח לא התיר לעצמו עכ"ל הרב המאירי ז"ל. ומבואר מדבריו ז"ל שבעובדא דרב סחורא גריס ושרא לנפשי' ובהך תרי עובדא דר"ש ברבי ובר' ישמעאל בר' יוסי גריס ושריוה רבנן וכ"ה הגירסא בהלכות גדולות וכ"ה הגי' בה' נדרי' להרמב"ן ז"ל פ' ר"א וכ"ה ברא"ש שם [דלא כגירסא דילן] ומתוך זה הקשה על שיטת הי"מ דבפתח מצי למישרי לנפשי'. מעובדא דר' ישמעאל בר"י דהי' פתח ואפ"ה קאמר ושריוה רבנן ולא התיר לעצמו. ונראה לפענ"ד ליישב דבריהם ז"ל דהנה מה שחלקו הי"מ בין פתח לחרטה דהא דכתיב לא יחל דברו זהו דוקא בחרטה ולא בפתח זהו דוקא לפי מאי דקיי"ל פותחין בחרטה שפיר מצי למימר דקרא מיירי בחרטה ולא בפתח. אבל למ"ד אין פותחין בחרטה. א"כ בחרטה אפי' אחר נמי לא מצי למשרי. וא"כ הא דכתיב לא יחל דברו דאינו מיפר נדרי עצמו. הא אחר יכול להתירו ע"כ מיירי בפתח ש"מ דאפי' בפתח אינו מיפר נדרי עצמו. וא"כ למ"ד אין פותחין בחרטה אף הי"מ מודים דאינו מיפר נדרי עצמו אף בפתח. ומעתה מיושב קושית הרב המאירי ז"ל על הי"מ מעובדא דר' ישמעאל ב"ר יוסי. דהא לעיל ד' כ"א אמר ר' ישמעאל בר"י משום אביו אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת. ופי' שם הרא"ש ז"ל דקסבר אין פותחין בחרטה מדהוצרך למצוא לו פתח זה [והיינו משום דמפרש דמ"ש אילו הי' עשרה ב"א שיפייסוך באותה שעה מיירי שאחר הנדר באו עשרה ב"א ופייסוהו ואמר אילו ידעתי שיבואו עשרה ב"א ויפייסוני לא הייתי נודר וז"ש הרא"ש שם כלומר שמפייסין אותך עתה והוי האי פתח כשאר פתחי דנדרים וכ"כ הב"י והב"ח ביו"ד סי' רכ"ח. וכ"כ הריטב"א ז"ל להדיא בחי' לה' נדרים שם ודלא כפי' הר"ן ז"ל. ויבואר זה להלן בפ' קרח בס"ד] ומעתה א"ש הא דקאמר גבי ר' ישמעאל בר"י ושריוהו רבנן דלר' ישמעאל בר"י דסבר אין פותחין בחרטה ע"כ סבר דאף בפתח אינו מיפר לעצמו. ומש"ה קאמר ושריוה רבנן ובזה מדוקדק הלשון דגבי עובדא דר"ס קאמר ושרי' לנפשי' וגבי עובדא דר' ישמעאל בר"י קאמר ושריוהו רבנן. והיינו משום דר"ס דסבר פותחין בחרטה כמ"ש הרא"ש ז"ל א"כ לדידי' בפתח מצי למישרי לנפשי' מש"ה קאמר ושרא לנפשי' ור' ישמעאל בר"י סבר אין פותחין בחרטה ולדידי' אף בפתח לא מצי למשרי' לנפשי' מש"ה קאמר ושריוהו רבנן. והרב המאירי ז"ל שהקשה על הי"מ מעובדא דר' ישמעאל בר"י נלפענ"ד שגם הוא ירד לזה. אלא דאזל לטעמי' דגריס לעיל גבי אומרים לו לאדם אילו היו עשרה ב"א שיפייסוך קסבר פותחין בחרטה. וז"ל הרב המאירי ז"ל שם הוזכר עוד מעשה באחד שבא לפני רבה וא"ל אילו הי' עשרה ב"א שיפייסוך באותה שעה מי נדרת א"ל לאו והתירו אלמא קסבר פותחין בחרטה כלומר מאחר שאילו יפייסוך בשעת הנדר לא היית נודר נמצא שלא נדרת אלא מתוך הכעס ועתה נח רוגזך ואתה מתחרט ויש גורסין אלמא קסבר אין כותחין בחרטה ופי' בתוספת וכיון שאילו פייסוהו בשעת הנדר לא היה נודר נמצא הנדר גרוע ויכול החכם להתירו בכך וזה יותר מחרטה שאילו בנדר אילו פייסוהו בשעתו לא הי' נודר ובחרטה אף כשהיו מפייסים אותו לא הי' נמנע מלידור. ומתוך כך הוא אומר קסבר אין פותחין בחרטה וראשון עיקר וא"כ מה שאמרו ר' יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עלך ור' ישמעאל אמר אומרים לו לאדם אילו הי' עשרה ב"א שניהם לדבר א' נתכוונו ולפתוח בחרטה עכ"ל. וכן מובא גי' זו בפי' הר"ן ז"ל ע"ש. ומעתה שפיר הקשה הרב המאירי ז"ל על הי"מ מעובדא דר' ישמעאל בר"י דהא ר' ישמעאל בר"י סבר פותחין בחרטה ואפ"ה קאמר ושריוהו רבנן ש"מ דאפי' למ"ד פותחין בחרטה נמי אין ת"ח מיפר לעצמו אף בפתח [מיהו לפי גירסתנו ושריא לנפשי' א"ש בפשיטות קושית המאירי. ולפ"ז נמצא דגירסתנו ושריא לנפשי' והך גירסא ושריוה רבנן תליא באידך גירסאות אי גרסינן בהך דר"י בר"י פותחין בחרטה אז אין פותחין] ובזה מובן דברי הרב המאירי ז"ל שהקשה על הי"מ מעובדא דר"י בר"י ולא הקשה עליהם מעובדא הקודמת מעובדא דר"ש ברבי דהי' שם נמי פתח ואפ"ה קאמר ושריוה רבנן ולא התיר לעצמו [ואפשר דמעובדא דר"ש ברבי אינה קושי' כ"כ דהא התם רבנן מצאו הפתח מש"ה שפיר קאמר ושריוה רבנן כלומר דהם מצאו הפתח אבל מעובדא דר' ישמעאל בר"י דהוא עצמו מצא הפתח מש"ה שפיר הקשה מהא דקאמר ושריוהו רבנן] אבל לפמ"ש א"ש דמעובדא דר"ש ברבי לק"מ דהא י"ל דסבר אין פותחין בחרטה ומש"ה שריוהו רבנן אבל מעובדא דר' ישמעאל בר"י דס' בהדיא פותחין בחרטה שפיר הקשה. ובזה מובן דברי התוס' ב"ב ד' ע"ד ד"ה ועכשיו שכתבו וז"ל והא דאמר בפרק ד' נדרים גבי ההוא קצרא דשרא לנפשי' לא שרא לנפשי' ממש כו' עכ"ל [והיינו משום דגרסי כגירסא דילן ולא כגי' בה"ג והמאירי] ולכאורה תמוה מה שהקשו מההוא קצרא דהיינו מעובדא דר' ישמעאל בר"י ולא הקשו מעובדא הקודמת דר"ס דקאמר שם נמי ושרא לנפשי'. וכבר תמה כן עליהם השעה"מ פ"א מה' שבועות. אבל עפ"י מ"ש א"ש דהתוס' אזלי לטעמי הו דס"ל בעירובין ד' ס"ד דר' ישמעאל בר"י סבר אין פותחין בחרטה וכמש"כ הרא"ש ומש"ה בעובדא דר"ס לא הקשו מידי דכיון דר"ס סבר פותחין בחרטה ולדידי' בפתח באמת מצי למישרי לנפשי' א"ש מש"ה לא הקשו רק מעובדא דר' ישמעאל בר"י דכיון דר"י בר"י סבר אין פותחין בחרטה ולדידיה אף בפתח לא מצי למישרא לנפשי' ומש"ה שפיר הקשו היאך שרא לנפשי'. והנה לכאורה יש להקשות לפי שיטה זו מהא דאיתא בנדרים ד' ס"ד ורבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם. ופרש"י והרא"ש ז"ל דשמא לא ילך אצל חכם דיפתח האי פתח לנפשי' ורחמנא אמר לא יחל דברו היא אינו מיחל ע"ש. ואי נימא דבפתח מתיר לעצמו מאי איכפת לן אי לא ילך אצל חכם. אבל באמת התוס' פירשו שם טעם אחר דלאו משום לא יחל דברו הוא. אלא משום דלא יזלזל בנדרים ע"ש. והיינו כמ"ש דהתוס' סברי דבפתח מצי למשרי לנפשי'. ומש"ה לא פירשו משום לא יחל דברו ר"ל משום זלזול נדרים והרא"ש ז"ל שכתב הטעם משום לא יחל דברו הוא אינו מיחל אזיל לטעמי' דסבר לעיל בעובדא דר"ס דאפילו בפתח אינו מיפר לעצמו ע"ש. [וס"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה ח"ג סי' שכ"ט דמה"ת צריך חכם אף בפתח ואף בת"ח וגם בחידושיו השיג על הי"מ וכן הרב המאירי ז"ל נחלק עליהם וכן משמע מדברי כל הפוסקים]. ומזה מוכרח דרש"י ז"ל סבר נמי כשיטת הרא"ש ז"ל דבפתח נמי אינו מיפר לעצמו. דהא הוא נמי פירש הטעם משום לא יחל דברו הוא אינו מיחל. [ויש להעיר בזה עוד מדברי הטור בסי' רכ"ח ואכ"מ] ותימא על השעה"מ שם שהוכיח מדברי רש"י ד' ס"ה דסובר דבפתח מצי שרי לנפשי'. ולא זכר מדברי רש"י אלו דמשמע להדיא דסבר דאף בפתח אינו מיפר לעצמו [וע' פי' המשנה להרמב"ם פ"ט דנדרים ופ"ה דנזיר ודו"ק] ומעתה נבא לענין שהתחלנו. הנה מה שפירשו הרא"ש והר"ן ז"ל דה"ט דבעינן מיושב למ"ד אין פותחין בחרטה משום דבעינן עיוני למצא פתח. וקשה אם כן בכל דיני איסור והיתר דבעינן עיוני יהא צריך לישב. והנה השאילתות כאן ביאר לנו טעם הדבר דבעי מיושב משום כיון דבעי חכם ה"ל כדינא וצריך לישב. וא"כ לפמ"ש דלמאן דאמר פותחין בחרטה סבירא לי' דבפתח אין צריך חכם אלא מיפר לעצמו. ומעתה למ"ד פותחין בחרטה א"צ לישב לא בחרטה ולא בפתח. בחרטה לא משום דלא בעי עיונא. ובפתח נמי לא דהא א"צ חכם. אבל למ"ד אין פותחין בחרטה אלא בפתח דוקא א"כ בפתח נמי צריך התרת חכם כמ"ש. וא"כ בפתח איתא לב' דברים חדא שצריך עיוני ועוד דבעי חכם ודמיא ממש לדינא ומש"ה צריך לישב. וז"ש ר"ג סבר אין פותחין בחרטה אלא בפתח. וא"כ בפתח איתא לב' דברים. חדא דמיעקר נדרא בעינן. ר"ל דהחכם צריך לעקור הנדר. ועוד דבעי עיוני וה"ל ממש כדינא. משא"כ למ"ד פותחין בחרטה א"צ לישב לא בחרטה משום דלא בעי עיונא ולא בפתח משום דלא בעי לעקור הנדר דממילא לא הוי נדר אפי' בלא חכם. ולא הוי כדינא [ואף דמדברי הרשב"א והרב המאירי ז"ל משמע דדוקא ת"ח מצי למשרי לנפשי' היינו דמי שאינו ת"ח צריך שאלה מדרבנן אף בפתח. אבל מה"ת ודאי א"צ שאלה בפתח דהא מעיקרא לא הוי נדר. ואפ"ה א"צ להיות מיושב אפי' בע"ה דהא חזינן דלאו כדינא דמי אף בפתח דהא חכם א"צ חכם אחר. ש"מ לאו כדינא דמי. משא"כ בד' נדרים שהתירו חכמים אפי' ע"ה א"צ לשאול לחכם כדאי' ד' כ"א. ובהכי לא תקשה עלי' מתוס' נדרים ד' כ"ו ד"ה פותחין] וזהו שכתבו השאילתות ובה"ג ר"ג סבר אין פותחין בחרטה חכם הוא דעוקר לנדרא וה"ל כדינא כו' והוא ממש כמו שפירשתי. [ומדבריהם נראה שמפרשים דמדרבנן בעי חכם אף בפתח אלא דכיון דלא הוי רק מדרבנן לא הוי כדינא וז"ש ולשון חכמים מרפא בעלמא הוא. והשאילתות לא הזכיר עיונא משום דלא נסתפק רק בפתח. ודו"ק] ובזה מיושב מה שהקשו רבותינו האחרונים ז"ל על דברי התו' כריתות ד' י"ג ד"ה ארבע שכתבו ומוקדשים דקתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתא ליתא בשאלה אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי קאמר בגמרא אקדשי' כו' עכ"ל והקשו ע"ז מגמרא ערוכה בשבועות ד' כ"ד והרי הקדש ומשני בבכור ולפמש"כ א"ש עה"נ בס"ד דהנה מ"ש התוס' דלאחר שנזרק דמן ליתא בשאלה זהו דוקא בחרטה אבל בפתח מודו דישנו בשאלה כיון דבפתח לא הי' נדר מעולם אפי' בלא חכם. [כמ"ש לעיל לשון הרשב"א ז"ל] ובזה מיושב מה שהעירו האחרונים מדברי התו' סוטה ד' ו' ד"ה כי ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתם דמיירי בפתח אף התוס' מודים דישנו בשאלה אף לאחר שנזרק דמן מיהו זהו דוקא לפי מאי דקיימא לן פותחין בחרטה. אבל למ"ד אין פותחין בחרטה. אם כן אף בפתח צריך התרת חכם ואם כן אף בפתח ליתא בשאלה לאחר זריקת הדם. והנה איתא במשנה נדרים ד' כ' נדר בחרם כו' עונשים עליהם ומחמירים עליהם דברי ר"מ ומפרשינן בגמרא מחמירין עליהם דלא פתחינן בחרטה והנה יש מראשונים ז"ל שפירשו דאף ע"ג דבעלמא פותחין בחרטה מ"מ הכא אין פותחין דקנסו אותו מטעם דאמר בלשון שחוק והיתול. אבל יש לפרש דה"ט דר"מ דמחמיר דלא פתחינן בחרטה היינו דקסבר כן בכל הנדרים אין פותחין בחרטה. וקמשמע לן דלא תימא כיון דהאי נדר קיל פתחינן לי' בחרטה. קמשמע לן דאפי' הכא נמי אין פותחין בחרטה. וכמו דאמר עונשים אותם. דזהו ג"כ בשאר נדרים. אלא דקמ"ל דהכא שוה לשאר נדרים. וכ"כ הגאון בס' חות יאיר סי' ט"ו דר"מ סבר אין פותחין בחרטה ע"ש. [ובאמת לפמ"ש בשו"ת הרשב"א ז"ל ח"ד סי' ק"ט הטעם דלא סמכינן כאן על פירושו הוי מטעם שכבר הסכים לבו לפרש במקצת שהרי הוא מתכוין להוציא אותו הלשון בפי' כדי שיבינו ממנו השומעים שהיא נודר בחרם ממש ובקרבן גבוה ובאשתו זו. וכיון שכן יש כאן גמר הלב בהוצאות הלשון הזה ובהבנת השומעים ולפי כך אמרינן כאן דברים שבלב אינן דברים עכ"ל ולפי טעם זה ודאי למה לנו להחמיר בו יותר משאר נדרים וע' בשו"ת הרשב"א שהובא בב"י סי' ר"ח וכן לפמ"ש התוס' והרא"ש הטעם דלא מהמנינן לי' נראה דאין לנו להחמיר עליו יותר משאר נדרים] ומעתה בשבועות שפיר פרכינן והרי הקדש דאין לומר לאחר שנזרק הדם ליתא בשאלה. דהא בפתח איתא בשאלה אף לאחר שנזרק הדם והתם אזיל הסוגי' אליבא דרבא דסבר בנדרים ד' כ"ב וכן בנזיר ד' ל"ב ע"ב [כמש"ש בתוס' ע"ש] פותחין בחרטה וא"כ שפיר פרכינן לדידי' מת"ק אבל בכריתות שם בהא דקאמר אקדשי' אזיל שם הסוגי' אליבא דר"מ ור"מ הא סבר אין פותחין בחרטה א"כ אפי' בפתח נמי ליתא בשאלה לאחר זריקת הדם. וא"כ שפיר כתבו התוס' לדידי' דליתא בשאלה לאחר זריקת הדם: [והנה ראיתי בחי' הרשב"א ז"ל נדרים ד' כ"א מביא שם תשו' רב האי גאון ז"ל וז"ל ולענין נדרים לא נחלק אדם שפותחין בחרטה שהרי משניות שלימות שנינו שפותחין בחרטה אלא לענין שבועה נחלקו רב הונא וכל החכמים אלו סוברים כדרך שפותחין בחרטה בנדרים כך פותחין בחרטה בשבועות וכו' ע"ש. ולא משמע הכי מדברי כל הראשונים ז"ל אלא דגם לענין נדרים פליגי וע' תוס' מנחות ד' ק"ג ד"ה הא. גם מ"ש דמשניות שלימות שנינו דפותחין בחרטה הוא תמוה. דלא מצינו במשנה דפותחין בחרטה בנדר דאורייתא אלא בפתח. ולכאורה הי' נראה לומר דרב האי ז"ל מפרש כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דמ"ש פותחין בחרטה היינו דהחכם פותח מעיקרא הפתח ומ"ד אין פותחין בחרטה ס"ל דהחכם אינו פותח רק דהנודר עצמו צריך לומר מעיקרא אדעתא דהכי לא נדרתי כמבואר זה בב"י יו"ד סי' רכ"ח ובלח"מ פ"ו מה' שבועות ומעתה שפיר כתב רב האי ז"ל דמשניות שלימות שנינו דפותחין בחרטה והיינו דדייק לישנא דמשניות דתנן פותחין דמשמע דהחכם עצמו פותח [וכן הקשה הב"י שם להך שיטה ע"ש. מה שתירץ] וכן משמע מדברי רב האי ז"ל המובא בחי' הרשב"א ז"ל נדרים ד' כ' שכתב וז"ל וכ"מ שאמרו אין פותחין בחרטה אנן הוא דלא פתחינן אבל פתח איהו לנפשי' שרי עכ"ל הרי משמע לכאורה בהדי' דרה"ג ז"ל מפרש הכי. אבל אי אפשר לומר כן דהא מאן דמפרש כן ע"כ גורס ר"נ ס' אין פותחין בחרטה כמ"ש הלח"מ שם ורב האי גאון ז"ל גורס בדר"נ פותחין בחרטה כמבואר בחי' הרשב"א ז"ל נדרים ד' כ"ב משמי' ז"ל. אלא ע"כ דרב האי ז"ל מפרש נמי הך מחלוקת דפותחין בחרטה כמו שפירשו הרא"ש והר"ן ז"ל אלא דסובר דאפי' למ"ד אין פותחין בחרטה מ"מ אי פתח לנפשי' שרי [וגם בזה לא משמע הכי מדברי כל הראשונים ז"ל]. וע' תוס' מנחות הנ"ל וכן מבואר להדיא ממה שפירשו מקצת מראשונים ז"ל דה"ט דלא התיר ר"נ לרב סחורה מחרטה משום דר"ס לא רצה להיות ניתר בחרטה דס"ל לר"ס אין פותחין בחרטה מוכח דס"ל דאפי' פתח הנודר בחרטה אין מתירים לו דאל"ה ה"ל לר"ס לפתוח בחרטה. אלא ע"כ דס"ל דאפ"ה אין פותחין בחרטה. ונראה דס"ל דמדאורייתא אין פותחין בחרטה וכ"כ בס' קרבן העדה רפ"ג דנדרים דמחלקותן תלי' בקרא [אלא דמש"ש דמאן דיליף היתר נדרים מלא יחל ס"ל אין פותחין בחרטה אינו נראה לי דהא רבא יליף היתר נדרים בחגיגה ד' ו' מלא יחל ואפ"ה פסק כמ"ד פותחין בחרטה וע' בס' הישר לר"ת ז"ל בעירובין ובנדרים ואכ"מ] וכן מבואר להדיא ממה שהקשה הרב המאירי ז"ל בנדרים ד' כ"א דסבר שם ר' יוחנן אין פותחין בחרטה ובפ' המגרש קאמר ר' יוחנן אין חכם מתיר אלא בחרטה ע"ש ובפ' המגרש מיירי שם בדינא דאורייתא ש"מ דס"ל להרב המאירי ז"ל דמה"ת אין פותחין בחרטה. וע' ס' הישר לר"ת בעירובין סי' רמ"ו משמע שם ג"כ הכי] ומעתה הדרא קושיתי לדוכתא דלא מצינו במשניות דפותחין בחרטה ר"ל בפתח לכן נלפענ"ד דרב האי גאון ז"ל לא ירד הכא במחלוקת דפותחין בחרטה אלא ר"ל דלענין נדרים לא נחלק אדם דמתירין נדרים שהרי משניות שלימות שנינו דמתירין נדרים אלא דפליגי לענין שבועות אי מתירין שבועות. ור"ל דרב אשי דאמר אין נזקקין לאלהי ישראל מודה דנדרים מתירין רק בשבועות סבר דאין מתירין. וע' ר"ן ד' כ"ב ד"ה אמר רב אסי ובחי' הרשב"א ז"ל שם ד"ה אמר רבא. והא דכתב דר"ה וכל החכמים אלו סוברים כדרך שפותחין בחרטה בנדרים כך פותחין בחרטה בשבועות אע"ג דלכאורה אינו מוכח דדלמא כל אותם המעשים היו בנדרים נלפענ"ד דרב האי ז"ל גורס כגי' השאילתות לקמן פ' מטות וכ"ה בה"ג ההוא דאתא לקמי' דרבה בר"ה א"ל אי הוי אינש ההוא שעתא דמייתיב דעתך מי הוית משתבע א"ל לא ושרא לי' שבועתא א"כ מבואר דכל אותם המעשים מיירי בשבועות וא"ש.]: והנה כבר כתבתי לעיל מחלוקת הרא"ש והר"ן ז"ל דהרא"ש סבר דמ"ד אומרים לו לאדם אילו היו עשרה ב"א שיפייסוך באותה שעה קסבר אין פותחין בחרטה. והר"ן סובר דקסבר פותחין בחרטה. ונלפענ"ד דאזלי לטעמי' דהנה איתא בנדרים ד' ע"ו רבה בר"ה יתיב וקאים ופי' הר"ן ז"ל דקאי על התרת נדרים שבעת שהתיר נדרים לא הי' מדקדק בדבר אלא עומד ויושב כמו שהי' מזדמן לו. ומדהתיר נדרים מעומד ע"כ ס"ל פותחין בחרטה וכדאמרינן בסוגי' דכאן. א"כ מוכח דרבה בר"ה סבר פותחין בחרטה. והנה לעיל ד' כ"א סבר רבה בר"ה אומרים לו לאדם אילו היו עשרה ב"א שיפייסוך ומש"ה הוצרך הר"ן ז"ל לפרש דמ"ד אומרים לו לאדם אילו הי' עשרה כו' סבר פותחין בחרטה. והרא"ש ז"ל דמפרש דמ"ד אילו הי' עשרה כו' סבר אין פותחין בחרטה. היינו משום דאזיל לטעמי' דמפרש הא דאמרינן רבה בר"ה יתיב וקאים לא מיירי בהתרת חכם רק בהפרת הבעל ע"ש וא"ש. וזה ברור [והנה מדברי השאילתות ובה"ג משמע דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל דר' ישמעאל בר"י סבר אין פותחין בחרטה מדכתבו ר"נ סבר כר"י דאמר פותחין בחרטה משמע דרק ר' יהודה סבר פותחין בחרטה ולא ר' ישמעאל בר"י [וכן לפי מה שביארתי לעיל שיטתם ז"ל מוכח דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל] ומעתה יש להקשות דהא גירסת השאילתות סי' קל"ו ובה"ג בנדרים ד' ע"ו אין הלכה כאותו הזוג ומעתה ע"כ מפרשי הא דרבה בר"ה יתיב וקאים כפי' הר"ן ז"ל דקאי על התרת חכם כמ"ש הרא"ש ז"ל שם דמאן דגריס אין הלכה כאותו הזוג מפרש הכי. וא"כ תקשי מדרבה בר"ה על רבה בר"ה וכמו שהקשתי [הן אמת דהתוס' עירובין ד' ס"ד גרסי לעיל ד' כ"א רבה ב"ב חנא. אבל אין זה גירסת השאילתות בסי' קל"ו ובה"ג וגם בתוס' נראה שהוא ט"ס כי יש ראיות דרבב"ח סבר פותחין בחרטה ואכ"מ מיהו בס' הישר לר"ת ז"ל גריס נמי רבב"ח] וצ"ל דהשאילתות ובה"ג חולקים על הרא"ש ז"ל דס"ל דאע"ג דגרסינן ואין הלכה כאותו הזוג מ"מ מפרשינן הך דחייא בר רב והך דרבה בר"ה דקאי על הפרת בעל כפי' הרא"ש ז"ל וס"ל דחייא בר רב ורבה בר"ה חולקים על ריב"ל ור' חייא ורב. ואפ"ה פסקו כריב"ל ור' חייא ורב משום דהיו רבותיו של חייא בר רב ורבה בר"ה כו'] אחר שכתבתי כ"ז מצאתי למהרי"ט ז"ל ח"ב סי' כ"ו ובח"א סי' י"ט הביא בשם אביו המבי"ט ז"ל ג"כ לחלק בין פתח לחרטה שבפתח א"צ חכם רק מדרבנן ע"ש שהאריך בזה] והוכיח שם דזהו דעת הרמב"ם ז"ל שהובא בר"ן ד' כ"ז וע' בהלכות נדרים להרמב"ן ז"ל שם ובחי' הרשב"א והריטב"א ז"ל שם ודוק. מיהו מה שנראה מדברי מהרי"ט ז"ל שם דאין חולק בזה ליתא לפע"ד ואדרבה מדברי כל הפוסקים לא משמע כן וברשב"א מפורש להדיא איפכא וכמ"ש לעיל ואין לעשות זה סניף אף לדבר אחר דלא כהמבי"ט ז"ל] וכן מצאתי שהאריך בזה א' מגדולי דורנו הגאון ר' יוסף שאול שי' מלעמברג בס' י"ד שאול על הלכות נדרים סי' רכ"ח ס"ק כ"ב ע"ש והנה בסוף דבריו שם כתב וז"ל ובזה אמרתי דבר נחמד במה דפריך הגמרא נדרים ד' כ"ג האי נולד הוא ותמוה לי טובא להרא"ם וכ"ה ברמ"א לעיל דע"י פתח בחרטה דמעיקרא מהני וא"כ כאן יש לומר דמתחרט מעיקרא ע"י הפתח והוא קושי' עצומה לפע"ד ולפמ"ש א"ש דהרי בהך דשריא לנפשי' הקשו התוס' ב"ב שם הרי אינו מיפר לעצמו ונדחקו אמנם לפמ"ש א"ש דהא ע"י פתח הת"ח מיפר לעצמו ומעתה שפיר מקשי כיון דהפתח לא שייך דהוי נולד ורק סמכינן על החרטה ובחרטה א"י שוב להתיר לעצמו עכ"ל וע' מש"ש ס"ק י"ג וכ"ה בב"ח שם ס"ק ט"ז וכ"מ מדברי הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תקי"ט. [וע' ברדב"ז ח"ב סי' קס"ז] ויפה כתב בזה אלא דאכתי פש גבן לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל שגם הוא מחלק בפ"ו מה' שבועת בנולד בין כשנתחרט מעיקרא ובין כשלא נתחרט מעיקרא והרמב"ם ז"ל סובר שם שגם בפתח צריך חכם אפי' ת"ח. וא"כ תקשי לדידי' קושית הגאון הנ"ל מאי פריך הגמרא והרי נולד הוא דלמא נתחרט מעיקרא. אמנם לפענ"ד עפ"י מש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ז דהיינו טעמ' דמתחרט מעיקרא מהני משום דחרט' מעיקרא מהני אפי' בלא פתח וא"כ זהו דווקא לפי מאי דקיי"ל פותחין בחרטה אבל למ"ד אין פותחין בחרטה א"כ ודאי לא מהני מה שנתחרט מעיקרא כיון דלא הוי פתח דנולד הוא. והנה כבר הבאתי לעיל מ"ש הרא"ש ז"ל דר' ישמעאל בר"י סבר אין פותחין בחרטה. וא"כ שפיר פרכינן לדידי' האי נולד הוא דליכא למימר דר' ישמעאל בר"י נתחרט מעיקרא דהא כיון דסבר ר"י בר"י אין פותחין בחרטה לא מהני מה שנתחרט מעיקרא כיון דלא הוי פתח דנולד הוא. [ויש בענין זה להאריך בדברי הב"י והד"מ סי' רכ"ח סק"ט ואכ"מ] והנה הב"י בסי' רכ"ח כתב שמשמע לו מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' שבועות שמפרש הך מחלוקת דפותחין בחרטה היינו אם החכם יפתח לו הפתח או החרטה. או שמעצמו צריך שיבא לב"ד ויאמר הפתח או החרטה וכמו שפי' רש"י ז"ל בנדרים דלא כמו שפירשו התוס' בעירובין ד' ס"ד בשם ר"ת ז"ל. וכ"כ הלח"מ שם. ומעתה ליכא לתרץ קושית הס' יד שאול כמ"ש. אבל אין דבריהם ז"ל מוכרחים לפע"ד. וראי' לזה דהא הסמ"ג לאוין רמ"א כתב נמי כלשון הרמב"ם ז"ל ואפ"ה הביא גי' ר"ת ופירושו בסתמא בלא שום מחלוקת וזה ראי' ברורה דלא כהב"י והלח"מ. ומעתה מה שכתבתי א"ש: ומעתה מה שהכריח הרב המאירי ז"ל מעובדא דר"ש ברבי דציער רבנן ודברים אלו נולד המצוי הוא. וכמו שהעתקתי לשונו לעיל. לפי מ"ש הרמב"ם והרא"ם ז"ל דכשנתחרט מעיקרא שרינן לי' אינו מוכרח דצער רבנן לדברים אלו הוי מצוי הא י"ל שנתחרט מעיקרא והרב המאירי ז"ל שהכריח כן אזיל לטעמי' דע"כ חולק על הרמב"ם והרא"ם ז"ל דהא הוא ס"ל דר' ישמעאל בר"י סבר פותחין בחרטה. וא"כ מוכרח דאין לחלק כדעת הרא"ם מדפריך הגמרא לר' ישמעאל בר"י וגם מה שמתרץ בס' י"ש לא א"ש לדידי' דהא הוא גורס בעובדא דר' ישמעאל בר"י ושריוהו רבנן וגם שהסכים שם דאין לחלק בין פתח לחרטה אלא דכולהו צריכין חכם). ועוד יבואר בזה להלן בפ' קרח בס"ד:

כ"ז מחתני הרב ר' רפאל שפירא שי' הוא. ואם כי אינו הולך בדעת רבינו השאלתות בדרכו. דרבינו לא זכר כלל דבעי עיוני. וס"ל דלאו משום עיוני הוא. ובה"ג חולק בזה עם רבינו. והמשכיל יבין. בכ"ז אשר העמיק הרחיב חתני הרב שי' בדעת הראשונים ז"ל ראוים לאומרם:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה