אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כג · פירוש ד

פירוש ג

ועד כאן לא קאמר ר"י אלא דמשלם בשעתי' וה"מ נדבה אבל נדרא לא. צריך ביאור. דמשלם בשעתי' אימת. הא מפרש הגמרא דנדרים מ"ש נודר דלא כו' נדבה נמי דילמא אתי בה לידי תקלה ומשני ר"מ לטעמי' דאמר אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדשה. הרי ידיו קודם לפיו. ולכאורה יש לדחוק ולפרש דמשלם בשעתי' בשעת הנדבה והיינו אוקימתא דגמרא. והא דקאמר עוד וה"מ נדבה אבל נדרא לא ה"פ שלא יאמר הרי עלי אפי' בהאי גוונא. דילמא תמות בעזרה ויחייב באחריות כמש"כ התו' שם ד"ה כהלל הזקן כו' אבל נדרי כשירים לא הוי כלל בשום צד אף כשהוא בעזרה נמי איכא חששא שמא תמות והוא חייב באחריותה ואתי לידי תקלה דב"ת עכ"ל. ולזה כיון רש"י חולין ד' ב' א' ד"ה ואפי' ר"י כו' דאם מתה או נגנבה א"ח באחריותה כו'. אבל דוחק הוא בכונת רבינו בלשון דמשלם בשעתי'. ותו הא רבינו בנדרי צדקה וכדומה איירי שנוהג בזמנו. וא"כ אפי' אומר הרי עלי ליתן סלע תומ"י נותן מאי איכפת לן. בשלמא קרבן ניחא דילמא מיפסל הקרבן. אבל צדקה מא"ל. ועוד פרש"י שם אינו מובן דסיים א"נ כיון דאפרשה תו לא הדר בי'. הא בנדבה ג"כ מיירי דווקא במביא כבשתו לעזרה וא"כ בהרי עלי. היאך הדר בי'. וגם הסוגי' מוקשה בכמה ענינים דללישנא קמא דנדרים דפליגי בנודר ור"י שרי אפי' בנדר הא בפי' תני' בתוספתא דר"י בעי שיביא כבשתו לעזרה. וכן הקשו התו' שם. ועוד הקשו התו' חולין לל"ב דנדרים וסתמא דחולין דפליגי בנדבה ור"מ אוסר היאך אפשר לומר שיהא אסור במביא כבשתו לעזרה ע"ש שנדחקו בזה. ובהדיא אי' במדרש קהלת דרמ"א מביא כבשתו לעזרה כו' ובדוחק י"ל דהמדרש אתי כהירושלמי ריש נדרים דמחליף שטתייתו דר"מ ור"י. אבל עיקר הענין. דיש נ"מ בין מקדיש בהמה למקדיש כספים וכלים וכדומה. דבבהמה שפיר מקשי הש"ס בנדרים מ"ש נדר דלא דילמא אתי לידי תקלה נדבה נמי דילמא אתי לידי תקלה. וכפי' המפרש דאתי בהו לידי גיזה ועבודה. אבל בב"ת לא דכל היכ' דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל ואין הכוונה שאין בנדבה ב"ת דמפורש בריש מ' רה"ש דאיכא ב"ת [וכבר תמהו ע"ז בתשו' פ"ז סי' צ"ט ושבות יעקב ח"ב סי' ג' ע"ש] אלא ה"ק דכיון דכבר אפרשינהו לא יתעצל להקריבו מהרה. שכבר אסור בהנאתה. משא"כ נדר חיישינן דילמא יתעצל ויבא לאחר תשלומי'. וכן פי' הרא"ש נדבה נמי אתי לידי תקלה למעול בה. ר"ל דאפי' שלמים שאין בהם מעילה מכ"מ הנאת תשמישו אסור מה"ת כמש"כ התו' שם ובכ"מ ע' תו' כריתות ד' נ"ד ב' ד"ה בוולדות קדשים. וכ"ז דלא כפי' הר"ן שם שכ' נדבה נמי כו' דילמא פשע ומאחר להביא יותר מג' רגלים. דודאי תמוה למאי נחוש שתהא אוכלת אצלו ואינו עושה וגם עביד איסורא ושביק היתרא. ולמש"כ דוקא בבהמה דהתשמיש קרוב בה ועבודתה מצוי'. וגם א"א להכניסה לרפת ולהסגיר בעדה שפיר חיישינן. משא"כ בשארי הקדש אין כאן חשש שיכול להסגיר בתיבה הקדשו ואינו עלול למעול בם ולמזיד לא חיישינן. ואדרבה מבואר ריש פסחים ד' ו' א' הקדש בדילי מיניה. ומעתה יש לדעת דבבהמה לא זו שיש לחוש בנדבה כמו בנדר. אלא יש לחוש יותר מנדר. דבנדר ואומר ה"ז עלי ואינו מקדש לאלתר אין לחוש אלא דילמא עבר על ב"ת. אבל לידי מעילה ואיסור גיזה ועבודה אין חששא. משא"כ בנדבה יש חששא זו. ואין תקנה אלא במביא כבשתו לעזרה והשתא ניחא הכל. דבל"ק דנדרים דפליגי בנודר ור"י לא חייש לבל תאחר. מכ"מ בנדבה מודה דאסור אלא במביא כבשתו לעזרה. דבשלמא חששא דב"ת תלי' בדעת בעה"ב וזריזותו. אבל חששא דגיזה ועבודה ומעילה בהנאתה כמה בני אדם נכשלים בה. והיינו דתוספתא. וללישנא בתרא דפליגי בנדבה ור"מ אוסר גם בנדבה ר"ל בנדבה דאומר ה"ז ולהשהות אצלו ובמעות וכדומה דר"י מתיר ולא חייש לתקלה ור"מ אוסר גם במעות וכבר פליגי בה ביומא ד' ס"ו א' במעות מוקדשים אי רשאי להשהות אצלו. אבל בנדבה דבהמה לכ"ע במביא כבשתו לעזרה שרי. ובלא מביא מיד אסור דחיישינן לגו"ע והנאת בני אדם בלא דעת. ובסוגי' דחולין מיירי מנדרי ערכין היינו מעות או כלים עיקר מחלוקתם בנודב ומקדיש מיד ואינו מביא לגזבר. ופרש"י בתרי גווני נדבה שרי ונדר אסור. היינו במקדיש בהמה ומביאה לעזרה דבה"ז שרי ועלי אסור דילמא מתה או נגנבה. ובהא לא פליגי דלר"מ ג"כ בנדבה שרי ונדר אסור. א"נ כיון דאפרשה תו לא הדר בי'. והיינו במקדיש ואינו מביא מיד ובכסף וכלים ובהא לר"מ אסור ור"י שרי. אבל בסוגי' דנדרים מיירי בקרבן כדתנן התם כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן. כו' כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן. ובהא לא פליגי בנדבה כלום. דלל"ק מודה ר"י דבעינן מביאה לעזרה דגרע מהרי עלי. ובל"ב מודה ר"מ דשרי בהאי גוונא. והשתא מבואר דברי רבינו דלא מיירי בקרבן לעזרה שאינו בזה"ז אלא בנודר מעות וכדומה לצדקה או לבהכ"נ. וקאמר דלר"י שרי במשלם בשעתי'. אפי' לא בשעת הנדבה אלא לזמן שיבא הצורך לשלם נדרו. וה"מ נדבה באומר ה"ז בהא לא חיישינן שיעבור בב"ת. דכל היכ' דאיתנהו בי גזא דרחמנא איתנהו ולמאי יאחר למסרם לגיזבר וכדומה. ולתקלה ל"ח שיעבור בזדון ויהנה מהקדשו ואע"ג שיכול עפ"י דין ללות כ"ז שלא מסר לגבאי כדאי' פ"א דערכין. מכ"מ לא חיישינן שילוה ולא ישלם בזמנו. אבל בנדר לא דחיישינן שיעבור על ב"ת. שיהי' קשה לפניו להפריש מכיסו במועדו. וממוצא דבר אתה למד דמש"כ הרמב"ן בהלכות נדרים והרא"ש שם בפסקי' ושמעינן מהא כו' אי איתי' לההוא מידי בידי' ליתיב לי' מיד כו'. ומשמע דבנדבה כהאי פליגי ר"י ור"מ לל"ב. וזה תמוה דא"כ לר"מ היאך יעשה. אלא ודאי פליגי ביש לו מעות להפריש לצדקה ולא מזדמן לפניו למי ליתן. בהא ר"מ אוסר להפריש ור"י מתיר וכן הלכה כר"י. דינו של הרמב"ן ורא"ש פשוט בלא מחלוקת כלל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה