אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כא · פירוש ב

פירוש א

אבל עסויי לא כי הא כו'. ברי"ף ובפוסקים לא נזכר זה הדין. זולת מעין זה אי' בהגהת מרדכי קידושין סי' תקנ"ה וז"ל נראה בעיני שאם הוא אמיד ויש לו במה לפרנסה כופין האב לפרנס בצמצום אם אינה יכולה להרויח וגם יכופהו להשיאה [נראה דר"ל כופין בתורת צדקה וכדאי' כתובות ד' מ"ט ב' אבל אמוד כופין אותו בע"כ כו' וכדאי' באה"ע סי' ע"א אבל אם הי' אמוד כו' מוציאים ממנו בע"כ משום צדקה וה"ה להשיאם אפי' אינו אמוד ליתן ממון עכ"פ יכול להשיאם בהשתדלות בטרחא דגופא. אבל מצד המצוה ואת בנותיכם תנו לאנשים ודאי אין כופין דא"כ אפי' על הנדן הי' לכפות דבהא מיירי קרא כפי' הגמרא. אלא ודאי אין זה אלא עצה טובה כמו שדות בכסף יקנו כדאי' ב"ב ד' כ"ט. ותו הא להשיא אשה וללמדו אומנות לבנו גם כן מצוה מד"ס ואסמכוה אקראי כדאי' בקידושין ד' ל'. ומכ"מ אין כופין ע"ז שהרי על מזונותיהם אין כופין ביותר מבן שש. על נשואיהם לא כש"כ. אלא אין כופין אלא בתורת צדקה כמו במזונותיהם. ועפי"ז יובן מש"כ הרמ"א שם ודוקא לענין מזונות הבנות אבל לא כופין להשיא בנותיו כו' ועמדו ע"ז הח"מ וב"ש ע"ש שהרי הוא נגד הגה"מ שכתבנו. אבל כונת הרמ"א כלפי המבואר בש"ע דכופין למזונות עד שש ע"ז כ' דלהשיאה אין כופין אלא בתורת צדקה. וכמו שכופין שארי אנשים על הצדקה. ה"נ כופין על השתדלות נשואיהם ולא יהי' אכזרי] אך על הנדן יתן כפי רצונו וכבודו. ואין כופין על כך כי לא נתקן עישור נכסי בחייו כו' וכל המרבה רוח חכמים נוחה הימנו כו'. ועדיין אין דברים אלו שוין לדברי רבינו שהרי למד מיהודה בר מרימר דלא בעי לעיולי ולרצותו כלל. משמע דאפילו כפיה בדברים של רצוי גם כן לא. ואם כן אין רוח חכמים נוחה מזה אלא שלא אסרו משום עבורי אחסנתא ולכאורה יש לומר דהפוסקים סבירי להו דיהודה חולק עם רב פפא בהא. ור"פ מרא דתלמודא. וגם עביד עובדא הלכה כמותו. ומש"ה לא הביא הרי"ף עובדא דא כלל. וה"ה כשאר תק"ח שרוח חכמים נוחה הימנו. מיהו יש לומר עוד דר"פ ויהודה לא פליגי. דודאי לפני קידושין מצוה להוסיף נדוני' כדי להשיאה להגון לה. ומרצין אותו ע"ז. אבל בעובדא דר"פ כבר איקדשא לברי' דר"פ כדאיתא בגמרא אזל למכתב לה כתובה. ונוסחת רבינו כי אזל למנסבא. ופשיטא דאי לא בעי אבא סוראה למיהב נדוניא לא מיהדר בי' ר"פ לברי' לישאנה. ואם כן אין בזה מצוה להרבות נכסי הבת ולמעט מהבנים. ואין זה אלא רשות דלא להוי בעבורי אחסנתא. שהרי היה יכול להרבות לה נדוניא לפני הקידושין. אבל ר"פ ידע בנפשו דגם בשעת הקידושין סמך על זה שיעשה וירצה את חמיו להרבות נדוני' לברתי'. ועל זה הסמך איעסק עם ברי' להכי הוי לי' רשות לרצותו אח"כ. דאי לא להוי לי' רשות אח"כ ע"כ יעשה בשעת קידושין ומאי נ"מ. ומש"ה לא הביאו הפוסקים זה הדין. שהוא מילתא דל"ש שיקדשו קודם פסיקת הנדוניא. ורק ר"פ סמך על אבא סוראה שהי' חמיו. וקים לי' בגוי' שיכול לסמוך ע"ז. כ"ז הסבר דעת הפוסקים שסתמו שהוא מצוה ורוח חכמים נוחה מזה כדי להשיאה להגון לה ביותר. רק שאין כופין וזה פשוט דאי רצו חכמים לכפות ע"ז לא היו צריכים לתקן כתובת בנין דכרין. אלא רצו שיקפוץ מעצמו ורצונו ליתן נדוני'. ואם אינו קופץ ומשיאה לפחות אין אנו חוששים. ולשון הרמב"ם ריש פ"כ מה' אישות ה"א ואם הי' עשיר ראוי ליתן לה כפי עשרו. הרי דמצוה הוא. אבל רבינו ס"ל דר"פ ויהודה חולקים בעיקר הדין ופסק כיהודה. וי"ל טעמו של רבינו דס"ל דר"פ גופא אינו חולק וכדקאמר מי קאמינא לך לעסויי כו'. אלא שלא שיער דלהוי עייולי. דיהודה עשויי ויש להסביר עוד דתליא בנוסחא דבגמרא אי' דאר"פ ליהודה הא נמי תקנתא דרבנן הוא דא"ר יוחנן כו'. ולא קאמר הא נמי דאוריי' הוא דכתיב ואת בנותיכם וגו'. והיינו מהטעם שכתבתי שכיון שכבר נתקדשה וממילא יהא נשואין. וליכא בה מצוה דאוריית' רק תקנתא דרבנן שאין בזה משום עבורי אחסנתא. כיון דכבר הי' לו רשות לפני הקידושין. ואיך נאסר אח"כ ובהא לא בעי יהודה לעשויי. אבל אי הוי קודם הקידושין הי' יהודה נכנס ומרצהו שרוח חכמים נוחה הימנו. אבל רבינו גריס שא"ל ר"פ הא נמי דאוריי' הוא כו' אלמא שלא חילק בדבר ובמצוה שלפני קידושין הוא עומד. ומכ"מ לא בעי יהודה לעשויי אלמא דגם לפני הקידושין אין לרצות ע"ד זה יותר מרצון של האב מעצמו:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה