אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא כ · פירוש יא

פירוש י

או דילמא בשוקא הוא דלא צריך רשותא כי א"ל הנח לפני כו'. בגמרא נזכר סברא זו אי נימא דהנח סתמא חייב ברה"ר י"ל דלרבי להכי פטור בחצר משום דלעיולי רשותא קבעי למשקל כו' אבל הא לא נתבאר דנימא לרבי פטור בחצר אפי' א"ל הנח לפני ומהאי טעמא. מיהו יש להוכיח כמ"ש רבינו דלרבי אפי' הנח לפני פטור. מדאי' בביצה ד' מ' א' המפקיד פירות אצל חבירו רב אמר כרגלי מי שהפקידו אצלו ושמואל אמר כרגלי הבעלים. לימא רב ושמואל דאזלי לטעמייהו דתנן כו' ואמר רב הונא אמר רב הלכה כדברי חכמים ושמואל א' הלכה כרבי. ואי איתא היאך ס"ד הכי. הא במפקיד פליגי ולא בהנח סתמא. דלא מיקרי מפקיד כלל. שהרי בשוק פטור לכ"ע אלא ודאי בא"ל הנח לפני מיירי ושפיר מיקרי מפקיד שברה"ר חייב כש"ח. ומעתה פליגי בחצר בהא דרבי וחכמים והכי מוכח גוף מאמר רבי בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור. משמע שיקבל לשמור בפיו. ואוסיף דבר. דבסוגיא אי' ע"כ לא קאמר רבי התם אלא בחצירו דלעיולי רשותא קא בעי למשקל מיני'. וכי יהיב לי' רשותא לעיולי תיב ונטר לך קאמר לי' משמע דלא מיפטר לרבי משום סברא דרשותא לחוד. אלא משום דאפשר למפקיד לישב ולשמור. הא באופן דא"א בכך. וע"מ כן הניח אצלו שילך לו. והענין נצרך לשמירה לא מהני סברא דרשותא קא בעי למשקיל מיני'. וזהו דעת הרא"ש שהביאו הטור וש"ע סי' רצ"א ס"ב דכיון דהחמור שנצרך לשמירה לבעל המנעלים הלך בדרך ע"כ קבל בעל החמור שמירת המנעלים וזהו ג"כ סברת הג"א ב"ק פ"ה שהביא הש"ך שם סק"ח דדוקא לחצירו אבל אם הכניס עניינו לבית בעה"ב כו' ור"ל משום דא"א לומר תיב ונטר בביתא. שהרי אדם מקפיד ע"ז. וכ"כ בנתיבות סק"ח. ויש להוסיף דלהכי דייק הג"א וכ' עניינו. היינו עסק שרבים ממשמשים בו ונצרך לשמירה. אבל איזה חפץ שמשתמר מעצמו בבית חבירו פטור הנפקד. וכמש"כ הרא"ש דפטור בעה"ב. הרי דבבית ג"כ פטור. וכ"ז שיטת הראש והג"א. עפ"י דיוק לשון הגמ' תיב ונטר לך קאמר לי'. אבל רבינו גייז כ"ז ולא הביא אלא סברא דחצר היא דארשי' לי' כו' ובזה הסברא לחוד פטור בעה"ב. ולא כרא"ש והג"א. והיינו הך דהנח לפני. דמשמע שתלך מכאן וישאר על ידי. ומכ"מ פטור בחצר. ונראה דתלי' בפי' לשון גמרא שם ד' מ"ט ב' כל הא ביתא קמך ל"מ ש"ש דלא הוי אלא אפי' ש"ח לא הוי. ודיוק לשון כל הובא בריטב"א ובבה"ג דאפי' קיבל שכר. אבל דעת רבינו דה"ק אפי' באופן הנצרך לשמירה ואין בעליו יוכל לשמור. וממילא אפי' אמר הנח לפני לא מהני לחייב בעה"ב. וזהו דעת הרי"ף ורמב"ם שלא הביאו הא דאית' בפסחי' ד' ו' יחד לו בית א"צ לבער. וע' מש"כ להלן סי' ע"ח אות ג' משום דס"ל דהברייתא אתי כרבנן ואנן קיימא לן כרבי דאינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. ואם כן אפילו לא יחד לו בית אינו זקוק לבער. ועדיין קשה הא נ"מ בהכניס לביתו ובאופן דבעי שמירה ואין המפקיד יכול לישב שם. אלא ודאי בכל אופן סבירא ליה לרבי דפטור בעה"ב:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה