אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא יח · פירוש ז

פירוש ו

והיכ' דהוא אית לי' בני כו'. עד סוף הענין. ושנוי בה"ג. והרמב"ן במלחמת ה' הביא דברי רבינו עד אבל באה מחמת טענה תצא ותטול כתובה. והשיג עלה. ולפנינו יבואר בס"ד. ושיטת רבינו ובה"ג רחוקה משיטת הרי"ף ורבותינו בעלי התו' ז"ל בכמה פרטים בזה הענין. ויסוד המחלוקת משום דיש בסוגין שני דברים מוקשים. חדא. הא דאי' הוא אמר מינה והיא אמרה מיני' אמר ר"א דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים לי' ביורה כחץ. ונתקשו במאי איירי כמבואר בתו' ע"ש. והרי"ף מוקי לה בבעל ראשון ושהה עשר שנים וקבעי לאפקועי מינה כתובה. והקשו על הרי"ף למ"ל למימר מיני'. בלא טענתה אינו יכול להפקיע כתובתה. ויישב הרמב"ן דכיון שהוא טוען בבריא שהיא מפלטת זרע וכדומה. מש"ה צריכה למטען שהוא ג"כ אינו יורה כחץ ומאי איכפת לי' במה שהיא מפלטת זרע. והרמב"ם פ' ט"ו מה"א ה"ח מפרש עיקר המשנה הא דתנן שהה עמה עשר שנים כו' יוציא ויתן כתובה כו' מיירי בטוענת שאינו יורה כחץ. והיינו דלא זכה להבנות ממנה. וע' בב"ש שם מס"ק י"א ואילך. עוד הקשו הראשונים בסוגי' זו מהא דאית' בשלהי נדרים דרב המנונא סבירא ליה דאומרת גרשתני נאמנת משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה. ומקשה מהא דתנן במשנה אחרונה דהאומרת השמים ביני לבינך. יעשו דרך בקשה אלמא אינה נאמנת ומשני דאמרה איהו לא קים לי' ביורה כחץ מש"ה א"נ. והרי הוא להיפך מסוגי' דילן. וכתב הרמב"ן עפ"י שיטת הרי"ף דהתם מיירי שרוצה להתגרש והוא אינו רוצה. משא"כ הכא שרוצה ומוכרח לגרשה שאין לו בנים. אלא רוצה לפטור עצמו מכתובה. וכיון דהיא טוענת ברי והוא לא ידע. להכי היא נאמנת. זהו שיטת הרי"ף ז"ל. אבל רבינו מפרש הא דר' אמי ג"כ באופן שהיא תובעת להתגרש והוא אינו רוצה. והיינו בבאה מחמת טענה מיהו אי שהתה עשר שנים ולא ילדה אינה צריכה לטענת יורה כחץ שהרי הוא לא זכה להבנות ממנה. ואע"ג שיש לו בנים מאשה אחרת. מכ"מ כיון דזכות ותפארת לאיש להרבות בנים. עליה דידי' רמיא. ואמרינן שהוא לא זכה. וע' אות ח'. אבל אי טוענת שאינו יורה כחץ למאי נ"מ מעשר שנים ותיכף כשבאה מ"ט יוציא ויתן כתובה. ולסברא זו הסכים ג"כ הרמב"ן בשו"ת סי' קל"ט ע"ש והיינו דקאמר ר"א שהיא נאמנת משום דהוא לא קים לי' וצריך להוציא מיד. וא"כ קשה רומיא דסוגיות אהדדי מש"ה מסיק רבינו דבאמת פליגי הסוגיות והלכה כסוגי' דילן כמבואר להלן. והא דמשנה אחרונה יעשה סעודה ויפייס לאו משום שא"נ אלא משום דמיירי באינה באה מ"ט. וא"כ קשה אמאי יעשה סעודה לפייסה בשלמא אי הטעם משום שא"נ. ומכ"מ הרי היא מצווחא ואזלא לב"ד. מש"ה מהראוי לפייסה דלא לצווחא בבי מדרשא. ולא ליטרדן. אבל לפי' רבינו ובה"ג הא לא מיפקדת אפו"ר. ומאי איכפת לה. אלא ע"כ אע"ג דלא מיפקדת אפו"ר. מכ"מ צער הוא לה שאין לה עונג גדול בנים וכמש"כ התו' ומש"ה בעי פיוס. הא אי מפייס לה ולא אפייסה יוציא אלא שאינו נותן כתובה למ"א. דחיישינן שמא נתנה עיני' באחר. ודומה לאומרת מאיס עלי לשיטת הרמב"ם ורשב"ם שכופין לגרש לפי שאינה כשבוי' להבעל לשנוי לה. וה"נ אינה כשבוי' למנוע ממנה תענוג נשים. וכמו התם אין לה כתובה מחמת שבוגדת בו ומתגרשת בע"כ. וכיון שאין לה כתובה. שוב אין חוששין שמא נתנה עיני' באחר וכמש"כ התו' כתובות ד' ס"ג ב' ד"ה אבל. דליוצאה בלא כתובה לא חיישינן. ה"נ התקינו שאין לה כתובה. דאילו הי' אהבתה עם בעלה שלימה. היתה מוותרת על העדר תענוג זה של בנים. וכמאמר אלקנה לחנה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים. והיינו דתנן יעשה סעודה ויפייס. דאולי ע"י זה תגדל אהבתה אליו ותתפייס ולא תחוש. ואי לא תתפייס יוציא והפסידה כתובתה. וממילא אין חשש שמא לאו משום העדר תענוג מבקשת גט. אלא שנתנה עיני' באחר וכמש"כ לענין מאיס עלי. ולא שאני אומר דרבינו ובה"ג סבירא ליה בטענת מאיס עלי כהרמב"ם ז"ל. דודאי אין הענינים והטענות שוין זל"ז. אלא שאני מדמה טענת העדר תענוג בנים לדעת רבינו ובה"ג לטענת מאיס עלי להרמב"ם ורשב"ם. זהו שיטתם ז"ל בכלל הסוגי' והכי פי' המשנה דנדרים. דמ"ר ס"ל אפי' אינה באה מ"ט יוציא ויתן כתובה. דמסתמא אין טבעה להתרפק על אהבת הבעל. ע"כ אין לנו למנעה מתענוגי'. ומ"א חששו שלא תהא נותנת עיניה באחר כו' ר"ל דילמא לא משום שטבעה כך הוא. אלא משום שאהבתה לו מעוטה. מש"ה מבקשת תענוג בנים. להכי יעשה סעודה ויפייס וכמש"כ שאפשר שיתחזק האהבה. ואם לא יוציא בלא כתובה. ובאמת פשטא דסוגין ביבמות מוכחא הכי דמשום תענוג בעלמא כופין לגרש. מדאי' בד' ס"ה ב' ואי ס"ד לא מיפקדה כתובה מאי עבידתה. משמע הא כפי' לגרש ניחא. וכבר עמדו התו' ע"ז ע"ש בד"ה ואי ס"ד. ובירו' ס"פ הבע"י א"ר לעזר בשם ר"ח הלכה כריב"ב. וא"ל רבב"ז עמך הייתי ולא את אמרת אלא אם היתה אומרת להנשא הדין עמה. ופי' קה"ע בבאה מ"ט. ובאמת לא נזכר בירו' טענה דחוטרא לידה אלא כמשמעו דלעולם יוציא בע"כ. וראוי לדעת דבס' המכריע סי' מ"ה הביא דעת רבינו להלכה דבטענת יורה כחץ לא בעינן עשר שנים בבאה מ"ט. ופי' משנה דנדרים ג"כ בבאה מ"ט. ולמ"ר ס"ל דאשה מצוה על פו"ר מש"ה ס"ל דמיד יוציא וית"כ. ומ"א ס"ל שאין אשה מצווה על פו"ר מש"ה יעשה סעודה ויפייס. דילמא לא תטעון עוד. ונדחק בזה משום דלא הסכים לדעת רבינו במש"כ באינו באה מ"ט ג"כ כופין להוציא ע"ש. מש"ה היטב פי' המשנה לדעת רבינו לפי דעתו ז"ל. אבל פי' זה דחוק. ולא מצינו באמוראי שיצוו לפייס בבאה מ"ט. והטעם דבזוכרת מיתה הכל הבל בעיניה ולא יועיל שום פיוס. וגם פי' המשנה שלא תהא נותנת עיני' באחר כו' לא אתי שפיר. אבל הפי' מרווח לדעת רבינו כמ"ש. והרי כאן ג' דינים מחודשים. א' דשהתה עשר שנים ולא ילדה אע"ג שיש לו בנים כופתו לגירושין. ב' וה"ה באומרת שאינו יורה כחץ אפי' בתוך עשר. מיהו במבקשת בנים אין לה כתובה. והיינו מ"א דנדרים. ג' אבל באה מ"ט ובשני אופנים אלו יש לה כתובה. ומעתה נבא על חלקי דברי רבינו לבארם בעזרו ית':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה