העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא יח · פירוש א
אלא מתבעי לגרושה ולמינסב אתתא אחריתי כו'. זה הלשון העתיק בה"ג ה' כתובות. ויש להבין תרתי למ"ל ואי בעי למנסב איתתא אחריתי בהדי דידה מאי איכפת לן. ובאמת פרש"י והנימוק"י על הא דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל. אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה. וכ"כ הרמב"ם ה"א פט"ו ה"ו נשא אשה כו' ה"ז יוציא ויתן כתובה או ישא אחרת הראוי' לילד. וכ"כ בש"ע סי' קנ"ד ס"י. ולכאורה הכי מיבעי לרבינו ובה"ג למימר. אלא מתבעי לי' למנסב אתתא אחריתי כו' והיכא דלא נסיב אתתא אחריתי מעשינן לי' לגרשה בע"כ כו'. ויותר תמוה הא דמסיים רבינו דכמה דאיתא לגבי' סבר דילמא השתא ילדה ומיבטל מפו"ר. וא"כ כי דייר עמה בסהדי שרי. והרי בסוגי' דכתובות מבואר דאפי' כי אמרה דיירנא עמי' בסהדי לא שבקינן לה. וע"כ הטעם כמש"כ הרא"ש שם דכ"ז דאגידא בי' לא יהבי לי' איתתא. ולבאר דעת רבינו ובה"ג אקדים מש"כ הרי"ף בזה"ל בפ' הבע"י והיכא דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה ולא קא בעי לאפוקה ולמנסב איתתא אחריתי מפקינן מיני' בע"כ כו' וכ' הרא"ש שם סי' ט"ו. מתוך לשונו משמע דכייפינן לי' בשוטי אף לישא אחרת כדי לקיים מצות פו"ר. ומסתבר הכי כו' והוי לי' כמו שאר מ"ע שמכין אותו עד שתצא נפשו כו' וכן הי' נכון ברווק כו'. וקשה לי טובא א"כ למאי כופין לגרש. אדכופין לגרש ולעשות גט מעושה יכפוהו לישא אחרת. ואם לא יתנו לו כ"ז דאגידא בי' יגרש מעצמו ולא יהי' גט מעושה כמש"כ בהגהת רמ"א שם סכ"א ומכ"מ יכולין לגזור ע"כ ישראל כו'. ותו אי איתא דמצות פו"ר הוי כשאר מצות שכופין אותו. מ"ט דר"י אמר שמואל דאין כופין. ובמאי פליגי ר"י עם רב תחליפא בר אבימי. אלא ודאי א"א לכפות על פו"ר ומטעם שכ' הנימוק"י בשם הריטב"א שאינו מוכח שעושה דרך מרד. דילמא ידע בנפשו שאינו ראוי להוליד. ואפי' לא נשא כלל. דילמא בדק נפשי' וידע שאינו יורה כחץ. וכמש"כ בהגהת רמ"א שם ס"י. וא"כ אפי' אינו אומר בפירוש ראוי לדונו לכ"ז מדאינו נושא כלל. ולא טוב היות האדם לבדו. אלא יודע בנפשו שאינו מוכשר לכך. [ובס"פ נושאין על האנוסה פריך הש"ס אמאי עולה בע"כ במשמרו ש"ז וש"ז. ומשני משום פגם משפחה. ולישני משום דמחויב בספק לעשות בשניהם ככל ספק ד"ת. אלא פשיטא שאין כופין על הספק. כמו שאין לוקין על ספק ל"ת. ה"נ אין כופין על ספק מ"ע] והיינו טעמא דשמואל אפי' כבר נשוי אשה אנו דנים אותו לזכות. אבל רתב"א ס"ל שאם נשא אשה חושדים אותו למבטל מפו"ר בזדון. משא"כ אם אינו נשוי כלל ומטעם שכתבתי. וא"כ כשיכפוהו לגרש סגי. והרי"ף ה"ק ולא קבעי לאפוקי ולא למנסב אתתא אחריתי כו' וכלשון הרמב"ם וש"ע דאו זה או זה סגי. וע' מה שציין הגר"א שם ס"ק נ"א על הא דכ' הש"ע או ישא כו' הרי"ף. וכיון למש"כ. אבל אי יגרש שוב אין כופין. והנימוק"י דקדק דכופין לרווק לישא אשה מדכ' הרמב"ם שם כיון שעבר כ' שנה ולא נשא אשה ה"ז עובר ומבטל מ"ע. וא"כ הוי כשאר מ"ע שמכין אותו עד שתצא נפשו או יקיים המצוה. ובעניי איני רואה הוכחה דודאי הוא בעצמו עובר על מ"ע כשאר מ"ע שבתורה אבל א"א לכוף אותו כיון שאין אנו יודעים אם עושה דרך מרד. ודעת הריטב"א ברור ומוכח מדברי הרמב"ם עצמו שכ' שאין כופין אלא או יגרש או ישא אחרת עמה. הא אם יגרש שוב לא איכפת לן. וכ"כ בהקדמת פי' המשניות. דלהכי פתח סדר נשים במ' יבמות ולא בקידושין. משום דע"ז כופין ולא על מצות קדושי אשה. וע' בתוס' יו"ט ריש מס' יבמות. מיהו כ"ז שיטת הרי"ף ורמב"ם וש"ע. ויש להוכיח דעת התו' זבחים ד' ב' הכי שכ' בד"ה סתם. דאפי' זינתה כו' וגם אם לא ירצה הבעל כו' ואכתי קשה הא משכחת ששהתה עשר שנים ול"י דכופין לגרש. אלא ודאי אפשר שישא אחרת עמה. ונשא מעוברת חבירו נמי אפשר שיברח וס"ל דמהני שלא יגרש. אבל רבינו ובה"ג כתבו דמיבעי לגרושה ולמינסב אתתא אחריתי. מוכח דתרווייהו בעי ואינהו ס"ל ודאי דכופין לרווק לישא אשה. וא"כ קשה למאי כופין לגרש יכפוהו לישא כמש"כ. אלא ודאי אפי' נסיב איתתא אחריתי חיישינן דילמא לא מקיים פו"ר עמה ויסמוך על הראשונה ובהא פליגי ר"י עם רב תחליפא. דר"י ס"ל דכיון שישא אחרת לא איכפת לן ולא כייפינן לגרש. ור"ת ס"ל מכ"מ כופין לגרש וקיי"ל כותי' [והא דאי' ביבמות ד' ס"ה אמר איזיל ואנסיב אתתא ואבדק נפשאי כו'. התם מיירי ברוצה לגרש אלא רוצה לפטור מכתובה משום דמינה ע"ש. ולשיטת רבינו יבואר לפנינו אות ו' דמיירי בתוך עשר והיא כופתו להתגרש והוא אומר שיש לו להמתין עשר שנים]. והשתא אי נסיב אחריתי ומדייר בהדי ראשונה בסהדי ודאי שרי. ושוב אין חשש כלל. והא דקאמר הש"ס דלא שבקינן לה. ה"ק דלהכי לא תני במשנתינו נשא אשה ולא ילדה עשר שנים. משום דאיכא זמנא דלא מהני אפי' כי אמרה דיירנא עמי' בסהדי. דהיינו עד שלא נשא אחרת. אבל בנשא אחרת ודאי שרי בה"ג. והשתא מיושב שפיר מש"כ רבינו בסמוך דכמה דאיתא לגבי' סבר דילמא השתא ילדה ומיבטל מפו"ר. פי' לא מקיים פו"ר עם השני'. ובאמת יש להוכיח מגוף הסוגי' שיטת רבינו ובה"ג. דלהרי"ף וסיעתו אמאי לא משני הא דלא תנן בהנהו דכופין לגרש נשא אשה ולא ילדה כו' משום דאפשר בתקנתא אי משכח למינסב אחריתי בהדה. וצ"ל דדינא קמ"ל דאפי' אמרה דיירנא בהדי' בסהדי כו'. נמצא דמש"כ המחבר סי' א' ומי שעברו עליו כ' שנה כו' ב"ד כופין אותו כו' והן דברי הרא"ש ז"ל סותרים למש"כ סי' קנ"ד דאו יגרש או ישא אחרת עמה. ובעיקר הדין הוא מחלוקת הראשונים בפי' הסוגי'. וראוי לדעת דמש"כ רבינו דמעשינן לי' בע"כ כו' היינו מסוגי' דכתובות שפסק כר"ת בר אבימי. ולא שייך זה הדין לכל הני דתנן יוציא. ולא כהרא"ש שם שכ' דמחלוקת הראשונים אי יוציא משמע שכופין. שייך ג"כ גבי נשא אשה ולא ילדה. וזה תמוה. וכבר האריך בזה בדרישה סי' קנ"ד אות נ"ג וכ"כ הגר"א שם ס"ק נ"ה. דוק ותשכח: