אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא יב · פירוש א

שאילתא יב

אר"י אמר רב. ובגמ' אי' א"ר נחמן אמר שמואל. ובסי' קנ"ד הביא רבינו מימרא זו אמר רב יהודא אמר שמואל. וכן הוא ברי"ף. ולכאורה יש להוכיח דגי' דילן עיקר. דביבמות ד' ק' ב' אי' אמר שמואל עשרה כהנים שפירש א' מהם ובעל הולד שתוקי. ומפרש בגמרא שמשתקים אותו מדין כהונה. ודריש מדכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו. ופריך אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר לי' רחמנא פי' וכי אפשר לומר שמי שאינו מיוחס ואינו יודע מי אביו משתקין אותו מישראל ח"ו. ומשני ה"ק לי' לא תנסיב כותית ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה. ור"ל דה"נ דולד כותית ושפחה אינו ישראל. ואע"ג דלאחר מ"ת מפורש לאוין לא תתחתן בם. ובשפחה כתיב לא יהי' קדש גו' מכ"מ כבר הוזהר אברהם ע"ז. הרי מיהא נדרש לשמואל בא"א. וכבר הרגישו התו' בסוגין ד"ה לזרעך. אלא שלא הי' לרבותינו במה ליישב. אבל לפי נוסחת רבינו כאן ניחא. מיהו להמסקנא דשם דדרשה דשמואל אסמכתא ומדרבנן משתקין אותו מדין כהונה. א"כ שפיר ניחא דשמואל לא דרש לזרעך אחריך לתנאי. שאם אינו מיוחס אחריך אינו לך לאלקים. אלא אזהרה בעלמא הוא שתשתדל שיהי' מיוחס אחריך. כדי שהשכינה יהא ראוי לשרות עליו כפרש"י. וה"נ פי' והיתה לו ולזרעו אחריו. אזהרה לכהנים שיהא בניהם מיוחסים. ואע"ג שכבר הוזהרו כלל ישראל באזהרה דאברהם אבינו. מכ"מ חזרה והזהירה התורה בכהנים משום קדושתן. כמו באזהרה דהשחתת הזקן והקפת הראש. וכ"ש ביחוס שהרבה הקפידה תורה בכהנים יותר מבישראל כדאי' ביבמות ד' פ"ח ב' מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ. ומפרש הש"ס דא"א לפרש באיסו' מפורש דא"כ פשיטא אלא בספק איסור נשואין דבישראל מותר ובאיסורי כהונה שאני. ומכאן הוא שאמרו בכתובו' ד' י"ג א' ובכ"מ מעלה עשו ביוחסין ופי' ביחוס כהונה. וה"נ הזהירה תורה בכהנים שיהא זרעם מיוחס אחריהם. ומעתה לא ק' לגי' דלהלן ובגמ' וברי"ף. להס"ד אמאי לא מקשה הא שמואל לא דרש לתנאי אלא לאזהרה די"ל דבאמת הוי יכול להקשות מינה אלא מקשה ממשנה מפורשת עד דאוקמא שפיר. ועוד י"ל גי' הגמרא ורי"ף דפשיט' דדרשה דשמואל דהבחנה אינו אלא אסמכתא דא"א לומר דשמואל ס"ל שהוא מה"ת. שהרי יפת תואר מותרת לאחר שלשים יום. ומקרא מלא דבר הכתוב ואח"כ תבוא אליה ובעלתה. הרי שלא חשש הכתוב לתיקון הולד. והיינו דתני' בתוספתא דיבמות פרק ו' יפ"ת התורה נתנה לה ל' יום אבל אמרו חכמי' צריכה להמתין ג' חדשים מפני תיקון הוולד. הרי דמדרבנן הוא. ואי איתא דשמואל מה"ת קאמר ליקשי מתוספתא זו. אלא שמואל מדרבנן קאמר וקרא אסמכתא בעלמא. ועדין י"ל דדרשה דשמואל מה"ת אליבא דרשב"א דאמר ירח ימים דיפ"ת הוא ג' חדשים כדתני' בתוספתא שם ובגמ' ד' מ"ח ב' ובספרי פ' תצא תני' ד"א ירח א' ימים שנים הרי ג' כדי כו' ותיקון הולד כדברי ר"ע להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. [והיינו דקאמר רשב"א בד' ל"ז ב' שיכול לטובלה בע"כ לשם שפחות ואח"כ לשם חירות ובא עליה מיד. וכבר תמהו עלה הא קרא קאמר דא"א לבא עליה מיד. ולמש"כ ניחא דרשב"א לטעמי' דעיקר טעמא דקרא משום תיקון הולד וצריך להמתין ג' חדשים וממילא כשלא שייך טעם דהבחנה כגון שהיא מעוברת וכדומה מותרת מיד] וא"כ י"ל דה"ה בין זרע ישראל זה לזרע ישראל זה הזהירה תורה בהאי קרא דא"א. קיצור הדבר דלרבנן דרשב"א דקיי"ל כוותייהו פשיטא שאינו אלא מדרבנן ולרשב"א אפשר דלדרשה דשמואל אסור מה"ת ורבא א' שאינו אלא מדרבנן לכ"ע. והא ודאי דלא פליגי שמואל ורבא בפלוגתא דתנאי. אלא פליגי אליבייהו. ורבא קאמ' דאפי' לרשב"א בין ישראל זה לישראל זה אינו אלא מדרבנן. ולרבנן אפי' בגר וגיורת שהוא ספק בין זרע קדוש לאינו קדוש ג"כ מדרבנן. וממוצא דבר תעמוד על ספיקו של הבית שמואל סי' י"ג סק"א. אי דרשה דשמואל מה"ת או לא. [ונראה מלשון זוה"ק בהקדמה ד' ח' ב' דתקנה קדומה הי'. ע"ש דא"ל דומה לקוב"ה א"ה הוי לי' לאורכה תלת ירחי ולא אוריך. הר"ח]:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה