אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא יא · פירוש ה

פירוש ד

והאי תבן ותבואה כיון דחזי לבהמתו כו'. ר"ל משום דתנן דמפנין קופות של תבן ושל תבואה כו' ס"ד הא תבן ותבואה צבורה לא. קמ"ל רבינו דתבן ותבואה בעלמא ג"כ שרי. ובה"ג העתיק לשון רבינו ביתר באור. וז"ל ותבן ותבואה צבורה נמי מפנין ושדי להו בחדא זיותא כי היכי דליתבי אורחין. ובהא מפרשי הא דאי' בגמרא שעור תבואה כמה לתך. ולכאורה לא אתי' אלא אליבא דר"י דאית לי' מוקצה. וכ"כ הבעה"מ והרא"ש ז"ל אבל רבותינו הראשונים מפרשי לענין היתר טירחא דפנוי. וה"ק שעור תבואה צבורה שאינן בקופות כמה. וקאמר לתך. וכ"כ במלחמת ה' שם והביא דברי בה"ג לראי' ומסיים עלה שהכי מוכיח. דברי רב אחא משבחא ז"ל. ופי' רבינו דחזי לבהמתו. ר"ל דאילו קופות של תבן ותבואה אינן מוקצים משום דראוי לישב עליהם וכדתנן בכלים פ' כ"ב מ"ט הסל והכלכלה שמלאן תבן או מוכין התקינן לישיבה טהורין סרגן בגמי או במשיחה טמאין. אבל תבואה צבורה על הארץ לא חזי למידי. ומש"ה צריך לפרש דהא דשרי לטלטל משום דחזי לבהמה. ובאמת תבואה אפשר לומר דחזי לכוס וכמש"כ הרא"ש ביצה פ"ג. וכן פרש"י שבת ד' מ"ה א' ד"ה חטים שזרען בקרקע ללקוט ולאכול. אבל משום תבן כתב שהתירו משום דחזי לבהמה כדאית' שבת ד' קנ"ה מפרכיין תבן ואספסתא לבהמה. ואינו ראוי לשכיבה כמו שהוא כדתנן פ' תולין. הקש שע"ג המטה לא ינענענו בידו כו'. ולענין שכיבה וישיבה חין חילוק בין תבן לקש. הרי דאינן ראוי' לשכיבה כמו שהוא צבורה. ומש"ה קש שאינו ראוי ג"כ למאכל בהמה כ"כ הוא מוקצה ותבן דחזי לבהמה מותר לטלטל. ותבנא סריא דלא חזי לבהמה הוא מוקצה שאינו ראוי אלא להסקה וכדאי' בד' ק"נ אלא תבן היכי משכחת לה שיהא מוקצה ומשני בתבנא סריא. ויש להעיר עוד ממשנה כלים פ' כ"ד ג' עגלות הן. של זבל טמאה מדרס ושל תבן טמאה ט"מ. והיינו משום שאינו משמשת ישיבה עם מלאכתה. אלמא דעל התבן אינו ראוי לישב. ואפשר לדחות דהתם משום שמניחים עגלה מלאה עמיר וגבוה מאד מש"ה א"ר לישב משא"כ עגלה זבל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה