אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא י · פירוש ח

פירוש ז

ושאר כל הנימולין. הכי אי' בת"כ פ' תזריע פ"א. והכי הביאו בה"ג ורי"ף. ור"ל גרים ועבדים הנימולים בא'. ולא נתחייבו מעולם במצות שמונה. וכ"כ בהג"מ פ"א מה' מילה. ובש"ע רסי' רס"ז. אבל בגמרא ליתא האי ושאר כל הנימולים. והי' אפשר לומר שלא נתרבה אלא קטן שהי' חייב במצות שמונה וביום. להכי אע"ג שעבר יום השמיני. אתרבי דמכ"מ מצות יום במקומו. אבל מי שלא נתחייב מעולם במצות שמנה אפשר דה"ה דכשר בלילה. ואין ראי' מדתנן בפרק ב' דמגילה אין מלין אלא ביום. הרי דסתם תנן. ומשמע כל מילה שאפשר. הא ליתא שהרי ר' יוחנן ס"ד דכל שלא בזמנה כשר בלילה וכיוצא בזה אי' בזבחים ד' ק"כ חילוק בין קדשי במה גדולה הנקרבים בבמה קטנה בעינן יום דוקא משום דכבר הוקדשו למצות יום כדין במה גדולה להכי אע"ג שנקרבין בב"ק. לא עבר מהם מצות יום. משא"כ קדשי במה קטנה כשר בלילה. ולכאורה הי' מקום להכריח דמילת גרים ועבדים כשר בלילה משום שלא נתחייבו מעולם במצות יום. שהרי ביבמות שם אי' דרשה כמו כן בשריפת קדשים דיתיב ר"י וקדריש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה. איתבי' ר"א לר"י אין לי אלא נימול לשמיני שאינו נמול אלא ביום כו' ומסיק דדרשינן והנותר דאפי' שלא בזמנה נשרף ביום. וכ' התו' מנחות ד' מ"ו בד"ה לפי. דשאר פה"מ נשרפין בלילה ולא ילפינן מנותר והוכיחו שפיר מסוגי' דהתם דמסיק דשתי הלחם הפסולין לאכילה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ומפרש מאי תעובר צורתן דקתני צורת הקרבתן. היינו בלילה. ולא כהגאון טורי אבן רה"ש ד' ל' א' שהוכיח מזו הסוגיא להיפך. הן אמת שהרב הג' עמתי מוהר"י דוב שי' דחה לומר דהתם קאי לסברא דמצוותן בכך. וא"כ ודאי כשר בלילה כמו הקטרת אימורים. מכ"מ מדברי התו' שכ' דמנותר לא יליף לא משמע דבמצוותן איירי אלא אפי' לרב יוסף דלא ס"ל לחלק ודמי לפסולי קדשים מכ"מ שרי בלילה דחידוש הוא בנותר. ומה שהוכיח עוד הגאון ט"א מהירו' שבת פרק ב' דכל הנשרפין בקדשים אסור בלילה. גם אני בעניי ביארתי בס"ד בביאור הספרי פ' נשא פיסקא כ"ח באופן שמהירו' מבואר להיפך. וכ"כ הרמב"ם ה' פסה"מ פרק י"ט וכבר העיר הגאון בנו"ב תנינא חא"ח סי' צ"ו מהא דתני' בת"כ פ' צו פי"ב ביום השלישי באש ישרף לרבות כל הנשרפין שיהא ביום. וע"ש שנדחק לדקדק פסק הרמב"ם מאיזו קשי'. ומסוגי' דמנחות הנ"ל אין ראי' לדעת הרמב"ם כמש"כ בשער המלך סוף ה' פסה"מ. אבל באמת סוגי' ערוכה היא בירו' כמש"כ. ומעתה הי' אפשר לומר דגי' ש"ס דילן גבי מילה בדיוק. דלא גרסינן ושאר כל הנימולים. דהוי כמו שריפת קדשים שלא הי' בהם מצות יום מעולם. והת"כ לטעמי' דמצריך בכל קדשים שישרפו ביום. וה"נ מרבינן כל הנימולין. והא דתני' ביבמות שם משוך ונולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול כו' אינן נימולים אלא ביום. הרי דגר ג"כ בעי יום. אפשר שזהו מדרבנן גזירה אטו מילה שלב"ז. או אתיא כתנא דת"כ ואינה הלכה. וכן הא דנולד מהול אינו הלכה לדעת רבינו ויש שרצו למוחקה אבל כך הביא ג"כ בחי' רשב"א פר"א דמילה. נחזור לעמן דבכ"ז א"א לדחות גי' רבינו ובה"ג והרי"ף ז"ל וכד דייקינן שפיר הדין עמם. ולא דמי לשריפת קדשים דפליגי הש"ס עם ברייתא דת"כ. בעיקר הדרשה. דהברייתא דת"כ יליף מדכתיב ביום השלישי באש ישרף. והאי ישרף יתירא לרבות כל הנשרפין שיהא ביום. אבל בגמרא יליף מדכתיב והנותר וה' יתירא לרבות כל נותר אפי' שלב"ז ולא אשכחן שאר פהמו"ק. משא"כ במילה דליכא אלא דרשה וביום השמיני. מהיכא תיתי דפליגי הגמרא עם הת"כ. אלא לכ"ע מרבינן כל הנימולין שיהא ביום. מיהו דעת הרמב"ם לא נתבאר כ"כ. שבפ"א מהלכות מילה ה"ח כ' אין מלין אלא ביום אחר עלות השמש בין ביום השמיני שהוא זמנה בין שלא בזמנה שהוא מתשיעי ואילך שנאמר ביום השמיני כו' והי' במשמע דוקא שלא בזמנה מיום התשיעי והלאה הא הנימולים לא' לא בעינן יום. והש"ך בשם הב"ח בסי' רס"ז כ' דנראה לו לדקדק שהרמב"ם ס"ל דלעולם בעינן יום אפי' בגר ועבד. ואני לא ידעתי היאך משמע הכי אלא שקשה לומר דפליג הרמב"ם על רבותיו רבינו ובה"ג ורי"ף ז"ל. ויותר יש לומר שלא חש הרמב"ם לפרש בגר ועבד. ומשום דמיירי בבן ישראל ולא משכחת שלב"ז אלא משמיני והלאה נקיט הכי. ובאמת ה"ה הנימולין לא'. וע' פ' שמות סל"ז שהביא רבינו הנוסחא מנין לשאר כל הנימולים כו' וכייל הכל וע' מש"כ שם:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה