אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא טז · פירוש טו

פירוש יד

דהא כי לא פתח ניחא לי'. הוסיף רבינו האי טעמא. עפ"י שיטתו המחוורת ומבואר בס"ד פ' אמור סי' ק"ה אות ד' דפ"ר דלא ניחא לי' מיקרי דבר שאין מתכוין ושרי לר"ש בכל איסורי תורה ולכתחילה כדעת הערוך. ואע"ג דלר"י חייב חטאת. מכ"מ לר"ש מותר ולא דמי למלאכה שאצ"ל דלר"ש פטור אבל אסור. והיינו משום דאי' בכריתות ד' כ' ת"ק סבר כר"ש דאמר דבר שא"מ מותר. וראב"צ סבר כר"י דאמר דבר שא"מ חייב ע"ש עוד כמה סוגיות המאירים כאור נוגה. והיא שיטת בה"ג וערוך ורי"ף ורמב"ם ז"ל. ועפי"ז ישתנה הפי' בסוגי' דמותר לבעול בתחלה בשבת. והתו' ד"ה לדם הוא צריך ושרי הקשו הא פ"ר הוא לענין הפתח. ויישבו דאפשר להוציא דם בלא פתח. והכי פי' רש"י ד"ה או כר"ש כו' ואין פתח נפתח. ועפ"י זה נתקשו בד' ו' ב' ד"ה רוב בקיאין בהטי' דהא דאי' בחגיגה דשמואל לא שכיח. היינו שתתעבר ע"י ביאה זו. אבל שתהא בתולה שכיחא ובד' ט' בסוגי' דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו הוצרכו ליישב בכמה אנפי שאין לו טענת דמים. ולא יישבו כפשוטו שטוען דראשון הטה ולא הוציא דם. והרי רוב בקיאין הן אלא משום דא"כ הי' הפתח ג"כ סתום. ואע"ג דאפשר כמ"כ להיות הפתח פתוח בלא דם כמש"כ התו' בד' ט' ב' בסוגי' דנאמן להפסיד כתובתה. מכ"מ הוא דבר שאינו מצוי ולא מצי לאוסרה בכך ותלינן דלא קים לי' כמש"כ הב"ש סי' ס"ח סק"ב ליישב הא שאין תולין בדם בתולים בליל שני. ולא כהירו' דס"ל דבכל אופן שוי' אנפשי' חד"א. וכ"ז שיטת רש"י ותו'. אבל שיטת רבינו וסיעתו דא"א לבעול בלא פתח שתהא עדיין בתולה אם לא שמואל דרב גוברי'. ואין לנו לחוש לכך. ולא מצינו אלא שיהא בלא דם. ושמואל הוסיף בנדה ד' ס"ד לומר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם. והיינו משום שלא הי' עושה פתח כלל. אבל רוב ב"א שעושים פתח א"א להטות כ"כ. ובכתובות ד' י' ההוא דאתא לקמי' דר"ג וא"ל פ"פ מצאתי וא"ל שמא הטיתה ומשל לו באופן שמצא פתוח ולא הרגיש שהוא בעצמו פתח. ולא שאלו דילמא בעל ולא פתח עדיין כלל וצ"ל דזה אי אפשר. או דא"כ היתה מרגשת בעצמה וטוענת עדיין בתולה אני. ומעתה יש לפרש שפיר הא דפ"פ מצאתי שמצא דם וטוען שהראשון הטה והפתח פתוח. וכ"כ הרמב"ם ז"ל וש"ע סי' ס"ח. ואפי' להפסידה כתובתה נאמן. והקשה הר"ן מהא דאי' בירו' באומר שהוא דם ציפור נאמן לאוסרה ולא להפסידה כתובתה. ולמש"כ ניחא דאומר שהוא ד"צ ודאי א"נ שהרי משמש ואם לא משמש ניכר שמבקש עלילה. אבל באומר שראשון הטה נאמן. וניחא ג"כ מש"כ עוד הרמב"ם וש"ע דגם בטענת דמים א"נ אם לא משום הם אמרו וה"א חזקה אין אדם טורח כו'. וא"כ א"נ לענין תוספת כידוע. ולכאורה אמאי א"נ הא הסדין לפנינו ואין דם. וע' מש"כ הב"ש שם ס"ק י"ח אלא משום דאמרינן שהטה ובעל. והיא אינה מרגשת בעצמה כיון שהפתח פתוח והיא בעולה. משא"כ לשיטת התו' היתה טוענת עדיין בתולה אני כמש"כ. ולא תקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל א"כ למ"ד כתובה דאורייתא ליכא טענת דמים כלל. והרי ר"מ ס"ל כתובה דאורייתא. וקאמר ביבמות ס"פ ב"ש טענת בתולים עד כמה ל"י דר"מ. הא ל"ק דהרמב"ם ס"ל דאי הוי מה"ת פשיטא דנאמן להפסידה כתובתה וכקושית הרמב"ן והובא בר"ן. ולא דמי לתוספת שע"מ כן התחיי' עצמו שלא יוכל לבא בעקיפין עליה. משא"כ חיוב דאוריית'. אלא כיון שכתובה דרבנן שלא תהא קלה להוציאה. הי' הסברא נותן שלא יהא נאמן. אלא משום דהם אמרו שאין אדם טורח כו' וכבר הקדימני בזה חכם א' והובא בס' דרוש וחדוש להגרע"א זצ"ל אלא שלא עמד על מש"כ דהרמב"ם מפרש הכי. וע' מש"כ סי' נ"ה אות ט'. נחזור לסוגין דא"א לבעול בלי פתח. והוי פ"ר. ומכ"מ מותר לר"ש משום דהוי פ"ר דלא ניחא לי' ושרי לר"ש:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה