אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא טז · פירוש ט

פירוש ח

ברישא בפה"ג. וכ"ה בה"ג. ובגמר' ורי"ף ליתא. ור"ת כ' בסה"י סי' תר"כ דעיקר כוס אינו עפ"י הגמרא אלא ר"י גאון הנהיג כוס והסכים גם הוא ז"ל לדבר. וע' מש"כ הרא"ש בשם ר"ן גאון בסי' ט"ז להיפך דכוס עיקר הוא לב"נ. והכי תני' במס' סופרים פי"ט והביאו הר"ן מברך עליו בה"מ ומביא לו כוס אחר כו' וכן א"א ברכת חתנים כו'. ולפי הפשט י"ל שלא הוצרך הגמרא לפרש דכבר ידענו דברכת בפה"ג קודם כב"ה במשנה דפ' א"ד ופ' ע"פ. דמברך על היין ואח"כ מברך עה"י. מיהו נשתנו בזה המנהגים כמש"כ הריטב"א בחי' כתובות. ומהר"ל מפראג בס' גבורות ה' פמ"ט כ' שהמנהג שלא לברך על כוס של ב"ח בפה"ג רק שית. וכ' שגם להרי"ף דס"ל דלכל מצוה יש לברך בפ"ע מודה כאן. ולא אמר אלא בכוסות ש"פ דהגדה והלילא הוי הפסק וגם הכוסות חלוקות ולא במצות חלוקות תלי' ע"ש. אבל מנהגינו ליקח שני כוסות וליתן כוס של ב"ח לשתות להחתן. ולא נמצא באחרונים טעם על המנהג. ולא זכר למו. והנראה שהחתן מברך ג"כ בפ"ע. ונראה הענין. משום שיטת התו' פסחים ד' ק"ב שאין לברך שני פעמים בפה"ג על שני הכוסות. ולטעמייהו אזלי בד' ק"ג דהא דמברכין על כוס שני ש"פ משום דהגדה והלילא הוי הפסק. וא"כ צריך לברך ג"כ ברכה אחרונה אחר כל כוס כמבואר שם. ולא משום מצות חלוקות וא"כ כאן אין לברך על כוס השני שאין הפסק בינתיים אבל פשט דעת הרי"ף דמצות מחלקות הברכה ולא משום הפסקה ולהכי אין לברך ברכה אחרונה אחר כל כוס. ואנו אשכנזים נוהגים לברך בפה"ג ולא ב"א והיינו כהרי"ף וכ"כ הגר"א ומ"א סי' תע"ד. מיהו אין הכרע מזה שאנו תופסים שיטת הרי"ף להלכה. אלא משום ספק אין מברכים ב"א. וא"כ לענין ברכת נשואין ג"כ ספק אי יש לברך שני פעמים. מש"ה נותנים להחתן לשתות ומברך בפה"ג בפשיטות. ומהר"ל מפרא"ג ז"ל הקשה על שיטת הרי"ף משני תפלין שא"צ לברך אלא א' להרי"ף. ונרא' דודאי לא קאמ' הרי"ף אלא כשיש איזה הפסק קבוע ג"כ כמו בהא דפ' כיסוי הדם וה"נ שית ברכי הוי הפסק קבוע בין כוס א' לשני. ובזה י"ל ג"כ ק' הרא"ש מתפלה בתוך הסעודה. וי"ל שאינו הפסק קבוע אלא במקרה. והשתא ניחא מה שמברכים בפה"ג באחרונה. דהא דסברי ב"ה מברך על היין תחלה הוא מתרי טעמי תדיר ושא"ת. והיין גורם לברכה שתאמר. הא אי חסר טעם א' מודו לב"ש וכדאיתא בירו' פסחים פ' ע"פ ה"ב מדברי שניהם נלמד יין והבדלה הבדלה קודמת ע"ש והיינו משום שחסר טעם א'. וה"נ אי לא הוי סברת תדיר ושא"ת. מודו ב"ה לסברת ב"ש דאיכא תרתי שהיום גורם ליין שיבוא. וכבר נתחייב כו'. וכיון שקבעו המנהג שהחתן מברך בפה"ג ממילא אזדא סברא דתדיר ושא"ת. שהרי הווין בתרי גברי. ולכ"ע יותר טוב לברך בפה"ג סמוך לשתי' זהו הנראה ליישב המנהג. אבל רבינו ובה"ג סתמו לברך כל שבעה ברישא בפה"ג. והוא או דס"ל שמברכין בהמ"ז וב"ח על כוס א'. או דס"ל כהרי"ף דמצות מחלקות הברכה. והמברך שותה ומברך על שניהם. כפשטא דמ"ס הנ"ל. מיהא למדנו מכ"ז במקום שהמברך עה"מ מכבד לברך גם כן לאחר. לכ"ע המברך ז"ב מברך בפה"ג ברישא ואח"כ ז"ב ושותה כדין:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה