אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא טז · פירוש א

שאילתא טז

מיתבעי לי' לקדושי ברישא וברוכי ברכת ארוסין בעשרה כו'. למדונו רבינו תרי מילי. חדא דקידושין קודם לברכת ארוסין דלא כתשובת הרי"ף ופסק הרמב"ם ספ"ג מה' אישות שכתבו שצריך לברך קודם הקדושין כו' ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה כו' אבל רבינו ס"ל דמצי או מיבעי לקדש ואח"כ לברך. וע' להלן [דאי נפרש לקדושי ברישא לנשואין הכי מיבעי לרבינו למימ' לקדושי ולברוכי ב"א בעשרה ברישא]. עוד למדונו רבינו דברכת ארוסין בעשרה. וכלשון רבינו כתב גם כן בה"ג ריש ה' כתובות בר ישראל דבעי למינסבא איתתא מיבעי לי' לקדושי ברישא וברוכי ב"א בעשרה [כצ"ל]. דאמר ר"נ אמר לי הונא תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז וגו'. הרי שהביא דרשה דבועז על ב"א. וממילא למדנו דבעינן עשרה. והרא"ש פ"א דכתובות סי"ב הביא זה הדין משמו ש"ר וכתב דה"ר שמואל הנגיד נחלק עליו ואמר שא"צ עשרה אלא לברכת חתנים בלבד שלא הוזכר עשרה אלא בה. ועוד הרי קידושין בפני שנים ואתה מצריך עשרה. ול"נ דברי רב אחאי דלמאי דילפינן מבועז הרי בועז עשה גם ב"א בעשרה כו' ודי בשנים לקידושין ובברכה צריך עשרה. והוסיף עוד הרא"ש והביא שני דעות בזמן ב"א וז"ל ויש שכתבו שצריך לברך ב"א קודם קידושין כו' ויש שכותבין לעשות אחר האירוסין. דילמא הדרא בה האשה והוי ברכה לבטלה [והוא סברת הראב"ד בהשגות שם. ודמהו לברכת אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א שמברך אחר המילה. והן דברי ר"ת בתו' שבת ד' קל"ז לחלק בין כשהעושה המצוה עצמו מברך לאחר מברך. והטעם משום שא"י אי יעשה האחר המצוה תיכף לברכה כדין. וה"ה בב"א אפי' החתן מברך בעצמו א"י אם תקבל האשה הקדושין תומ"י. ויש מחלקים גם בב"א בין החתן מברך בעצמו לאחר מברך ולא חיישי לחזרת האשה. אלא החתן ימהר לקדש תומ"י. והכי משמע מהר"ן פסחים פ"א וע' בלח"מ בה' אישות שם] ועוד שבכל המצות לפי שמזכירין עשית המצוה כו'. כל זה דברי הרא"ש ז"ל ולא עירב הני תרי דינים בהדדי. אבל לי נראה דמישך שייכן בהדדי. ועיקר מחלוקת הגאונים הראשונים תלי' בברכת רבקה. ומשום דתניא במס' כלה והביאו התו' בכתובות שם. מנין לברכת חתנים מה"ת שנאמר ויברכו את רבקה וגו' ומנין שאפי' אלמנה אסורה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים וגו' משמע דברכת רבקה ודבועז חד נבגא דברכתא נינהו ולא כמש"כ התו' די"ל דברכת רבקה ב"א וברכת בועז בנשואין. אלא חדא מילתא הוא רק לא הביא הגמרא אלא דבועז משום דמהתם נ"ל דבעשרה. ועלה קשקיל וטרי מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז וגו'. אבל עיקר הברכה נ"ל בבתולה מרבקה ובאלמנה מבועז. ובשניהם הדין שוה. וס"ל לרבינו ובה"ג דברכת רבקה דקידושין הוי. שהרי עדיין לא ראתה פני יצחק ואליעזר הי' שליח לקדש. ומש"ה הביא רבינו בפרשה זו דיני קדושין ע"י שליח ג"כ בשאילתא הסמוכה. והרי למדנו הני תרתי מילי דברכת קידושין בעשרה מהא דבועז. וגם למדנו דברכת קידושין אחר הקידושין. ואפי' אחר זמן מרובה כהא דרבקה שהרי משאמרו ותהי אשה לבן אדוניך וגו' נתקדשה רבקה. והברכה הי' בשעת שלוח. אלמא דזמן ברכת אירוסין עד הנשואין והא שלא ברכו תיכף בשעת קידושין אפשר שלא הי' שם עשרה עד שעת הלוי'. כ"ז דעת רבינו ובה"ג. וממילא אזדא קושית הר"ש הנגיד ז"ל. שהרי לא בעינן דוקא לקבץ עשרה בשעת הקידושין. ואימתי שיזדמנו עשרה יברכו. והרי דין הברכה כדין הסעודה של אירוסין שג"כ מצוה כדאי' פ' אלו עוברין. ויכולים לעשות גם אחר יום ארוסין כמש"כ המ"א סי' רמ"ט והכי מוכח במ"ק ד' י"ח ב' והיינו דקמ"ל שמואל דמותר לארס בחוה"מ אע"פ שאסור לעשות הסעודה עד אחר החג ע"ש. אבל דעת הנגיד וסיעתו שברכת רבקה הוא סמך לברכת נשואין שהרי ברכו לרבקה. והכי מוכח בפרקי דר"א פי"ו וכחזן שהוא עומד ומברך את הכלה בחופתה כו'. וברכת ארוסין ה"ה ככל המצות. ומש"ה מברכין דוקא לפני קדושין להרי"ף ורמב"ם או סמוך אחר אירוסין מיהא להראב"ד וסיעתו ז"ל. אבל אחר הקידושין וסלוק הענין לכ"ע לא. ונמצא דמש"כ הרא"ש עוד שם סי' ז' והטור סי' ל"ד מחלוקת הגאונים רבינו שרירא ורבינו ניסים גאון ז"ל אי לא בירך בשעת הארוסין יברך בשעת נשואין ג"כ הוא מחלוקת רבינו והנגיד ז"ל. והרא"ש שהסכים לברך ודימה לברהמ"ז שיכול לברך כל זמן שלא נתעכל המזון. לא אתי שפיר אף לדעת הראב"ד ז"ל והוא ישוב הראשון שכ' הרא"ש בסי' י"ב הנ"ל לברך לכתחילה אחר האירוסין משום שמא תחזור האשה. דמכ"מ לא שייך לברך לאחר זמן מרובה והרי זה דומה לברכת טבילה דאי' בפסחים ד' ד' דמברכין אחר הטבילה מכ"מ אי לא בירך תיכף אח"כ שוב א"א לברך. ואין זה דומה לבהמ"ז כלל כמו שהקשה באמת במל"מ בה' אישות שם על תשובת הריב"ש שכ' כהרא"ש ז"ל. אבל דברי הרא"ש עולים יפה לישוב השני שכ' דלהכי לא שייך כאן עובר לעשייתן משום שאין מברכין אקב"ו לקדש האשה כו' והוא עיקר דעת רבינו וסיעתו שאין זה ברכת המצות. ויש להקשות לדעת רבינו וסיעתו הא דאית' בירו' ברכות פ' הרואה והביאו הר"ן פסחים פ"א והה"מ בשם הרמב"ן דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מקדושין בבעילה. הרי דקדושי כסף ושטר מצוה לברך עובר לעשייתן ככל המצות. ובשלמא להראב"ד ז"ל אפשר ליישב דרבותא קאמר ל"מ קידושי שטר וכסף דאפשר שתחזור בה האשה. וה"ז דומה לכל ברכה דתלי' בדעת אחרים שאין מברכין עובר לעשייתן והיינו להכניסו בבריתו של א"א ולא הוצרך הירושלמי להוציאו מן הכלל. אלא קידושי ביאה שכבר מסרה עצמה לביאה ואין לחוש שתחזור בה. מכ"מ אין לברך מטעם אחר כמש"כ הרמב"ן משום לא יראה בך ע"ד [והיינו טעמא שכ' הטור בשם העיטור באה"ע סי' קס"ו דהמייבם מברך אחר ביאה ולא כמש"כ הב"ש שם סקי"א שמא תחזור בה. שהרי בא עלי' בע"כ. והעיטור לא כתב זה הטעם שתלוי באחרים אלא על כניסת יבמה לפני ביאה שי"א לברך. וע"ז כ' דא"א לברך עובר לעשייתן קודם כניסה דתלוי ברצונה. וכיון שברך אחר כך טוב יותר לברך סמוך לביאה שגמר המצוה לגמרי] אלא שקשה על הראב"ד אמאי לא קאמר הכי בש"ס דילן חוץ מן קידושין בבעילה אלא ס"ל דאפי' קידושי ביאה מברכין עובר לעשייתן והוא ק' הרמב"ן והביאו הה"מ שם. ואפשר ליישב גם זאת. אבל לדעת רבינו קשה הירושלמי שהרי לכתחילה עיקר ב"א הוא לאחר הקידושין. ואין זה בכלל ברכת המצות שנימא חוץ כו' ומאי אריא חידושי ביאה. וי"ל דבאמת כבר הקשה הרא"ש ור"ן אמאי לא מברכי אקב"ו על הקידושין. ודברי הרא"ש הארוכים בזה. כבר נסתרו לפי דעת רבינו בסי' קס"ה כמש"כ אות א' בס"ד. מיהו הר"ן כ' משום שעדין לא נעשה גמר המצוה עד הנשואין. וזה אינו אלא בקידושי כסף ושטר. אבל בקידושי ביאה באמת היה צריך לברך אקב"ו על הקידושין מלבד ברכת ארוסין שלמדים מקראי דרבקה ובועז. או לכללינהו בב"א. ומש"ה הוצרך לפרש דא"א מט"א וזה דוחק. ויותר י"ל דס"ל לרבינו וסיעתו. מדלא פי' תלמוד דילן חוץ מקידושי ביאה וע"כ א"א לומר דקסברי לברך עובר לעשייתן דודאי אסור משום לא יראה בך ערות דבר. אלא משום דס"ל שאין ברכת ארוסין כלל בכלל ברכת המצות. ופליגי התלמודים בהא גופא. דהירו' ס"ל כפרקי דר"א דברכת רבקה של נשואין הוה וכמבואר בירושלמי כתובות פ"א ה"א משה התקין ז' ימי המשתה ולא תיקן לאלמנה כלום. אע"ג דתימר לא התקין לאלמנה כלום טעונה ברכה מבועז כו' הרי דבנשואין מיירי. וברכת ארוסין אנשי כנה"ג תקנינהו ככל המצות. ותלמוד דילן ס"ל דב"א מרבקה ובועז נ"ל. וא"כ אין לה שייכות דוקא אחר האירוסין. ויש להוסיף ליישב קושיית הרא"ש ור"ן אמאי לא תקנו בארוסין ברכת המצות במטבע קצר ככה"מ. וכבר כתבנו שישוב הרא"ש שאין בקידושין מצוה נסתר מדברי רבינו. ומש"כ הר"ן משום שאין עשייתה גמר מצוה עד הנשואין. וכיון למש"א במנחות פ' התכלת לעניין עשיית תפלין וסוכה יש להקשות מבדיקת חמץ שג"כ לא נגמר המצוה עד שריפה כמש"כ הרא"ש פסחי' פ"א סי' י'. ולא דמי לעשיית תפילין וסוכה שאינם מגוף המצוה כלל אלא הכנה למצוה וע' מש"כ סי' קס"ט בס"ד. וכבר דחה הריטב"א בחי' שני הטעמים ע"ש. אבל נראה דמשום שכבר הי' ב"א קדומה מזמן אבות ונהוגה בישראל לברך בעשרה מישראל מאירוסין עד הנשואין. מש"ה לא תקנו אנשי כנה"ג לברך בשנים מטבע קצר. שהרי כ"פ יש בשעת אירוסין עשרה ומברכין ברכה הנהוגה ושוב אין לברך עוד מטבע קצר. וכיב"ז לא תקנו אקב"ו לקרות ק"ש. משום שיש לה ברכה אחרת אהבה רבה ואהבת עולם. ובאמת כ' הרא"ש בשם רב עמרם גאון ריש ברכות שאם קרא ק"ש של ערבית שלב"ז עם ברכותי' וחוזר וקורא בזמנה שצריך לברך אקב"ו לקרות ק"ש. אלמא הי' ראוי לברך אקב"ו על ק"ש אלא משום אהבה רבה לא תקנו שוב ברכה קצרה. וכן בקרה"ת לא תקנו אקב"ו משום שיש ברכה מה"ת אשר בחר בנו כו' וכ"כ הבעה"מ במס' רה"ש שלא לברך אקב"ו על תק"ש משום דברכות שבתפלה הן ברכת המצוה. אלא שלא קיי"ל כותי' משום שהוא מצוה בפ"ע. וה"ה בברכת כהנים שהכהנים מברכים אקב"ו בתוך התפלה. אבל סברא מעליא הוא שלא תקנו במקום שיש ברכה קדומה זולת אקב"ו. והא ל"ק נימא שאם אין עשרה בשעת ארוסין נברך אקב"ו כמו שכ' רע"ג לענין ק"ש. אבל אינו דומה כ"כ. שהרי ע"כ יתקבצו לברכת נשואין עשרה. ויברכו אז ב"א ג"כ. מיהו לפי הטעם שכתבתי. שלא כטעמו של הראב"ד. נראה לי שרבינו ובה"ג מודים שאם נזדמנו עשרה לאירוסין אפשר לברך לפני ארוסין. ולא כתבו לקדושי ברישא. אלא משום דמצוי הי' בזמנו לקדש בשנים ולאח"ז מרובה יברכו בעשרה. משא"כ להיפך אינו מצוי לברך בעשרה ותיכף אח"כ יקדש בשנים. והיינו שאנו נוהגים לברך לפני הקידושין. משום שמתקבצים עשרה לחופה. ולא משום שאין נוהגים כשיטת רבינו. שהרי קיי"ל כהגהת רמ"א אה"ע סי' ל"ד שמנהג לברך בשעת הנשואין אפי' קידש כבר ולא בירך אז. וזהו דעת רבינו ובה"ג כמש"כ. וכ"כ בס' שם הגדולים בשם ס' הפרדס כ"י בזה"ל בברכת אירוסין אין לנו להטות מדברי הגאון אדונינו ר"א משבחא כמפי משה ע"ה עכ"ל ומש"ה המנהג שהחזן מברך ולא כהרמב"ם ז"ל שכ' שהחתן מברך כשאר ברכת המצות. אלא כמש"כ דכ"ע מודו דאפשר לברך לפני קידושין רק שיתקבצו עשרה. ועפ"י מש"כ יש ליישב עוד הא שמצינו בקדושת הקרבנות ברכת המצות כדכתיב כי הוא יברך הזבח. ובמשנה מע"ש פ"ה תנן לא שכחתי מלברכך ולהזכיר שמך עליו. משמע שהיו מברכים מזמן התורה ע"מ תרומה. ואנן קיי"ל דאנשי כנה"ג תקנו עיקר ברכות. וכבר עמד ע"ז בס' קהלת יעקב ברכות ד' מ' ולא העלה מאומה. ולמש"כ י"ל דודאי כל קדושת הגוף היו מברכים מזמן קדום ומפני שהוא דומה לקידושי אשה כדאי' בקידושין ד' ב' דאסר לה אכ"ע כהקדש. ובנדרים ד' כ"ט מקשה על קדושת בדק הבית ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי כו' ומסיק דקדושת הגוף מיהא דומה לקידושי אשה. וא"כ י"ל דשפיר למדו לברך מקידושי אשה לכל קדושת הגוף. היינו בשעת הקרבת הזבח שאז נגמר הקדושה שא"א בפדיון כדאי' במנחות ד' ק"א דמכל"ש לא אשכחן דמפריק. וע' פרש"י משא"כ לפני הקרבה אפשר לפדות ע"י מום. ומש"ה כתיב בד"ה ב' והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לה'. פי' לשחוט הזבח. הרי דקרא הכתוב השחיטה קדושה. ומשום שאז נגמר קדושת הגוף [ולפי זה פי' כי הוא יברך הזבח בשעת זביחה. ורש"י פי' בשעת אכילה אקב"ו לאכול הזבח. ע"ש בברכות ד' מ"ח ב'. והיינו משום דבת"י אי' כי הוא פריס מזונא. אבל אפשר דת"י ור"נ מפרשי ברכת הנהנין ואסמכתא הוא כשאר דרשי דשם ועדין ק' מה זה ראי' לברה"נ. ואכ"מ לבאר הישוב ולפי הפשט הוא ברכת עשית הזבח] וה"נ קדושת תרומה דומה לקדושת הגוף כדאית' בפסחים ד' ל"ד ב' בענבים של תרומה דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמו. ומשום דלא מהני בהו פדיון כקידושי אשה. מש"ה נהגו בו מעולם ברכה. ולא תקשה מדאי' ברכות ד' ט"ו בברכת תרומה שהוא דרבנן. דודאי מכ"מ אינו אלא מדרבנן. אלא שנהוגה מלפנים. כמו ברכת ארוסין ונשואין ותפלה שכולה דרבנן אלא שנוהגין מימות אבותינו. כ"ז לדעת ש"ס דילן. דב"א מנהג קדום. אבל לפי הירו' דב"א אנשי כנה"ג תקנו הק"ל בפי' כי הוא יברך הזבח ומשנה דמע"ש הנ"ל. איברא לפי סברת הירו' יש ליישב בא"א. דאי' בירו' בפ' כיצד מברכין ה"א. ומנין לכל המצות שטעון ברכה ר"א בר כהנא בשם ר"א ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה איתקוש מצות לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונה ברכה. ולכאורה א"כ כל ברכת המצות מה"ת כמו בה"ת. אבל עוד אי' בירו' פ' שלשה שאכלו ה"א א"ר שמואל בר אבדימא לא למדו ברה"ת מברכת הזימון אלא לרבים. ס"ל להירו' דהא דברה"ת מה"ת היינו מה שקורין בצבור. אבל ברכת התורה בפ"ע היא בכלל ברכת המצות שתיקנו אנשי כנה"ג. וא"כ מצוה דרבים וא' עושה ע"י כולם מה"ת חייב לברך כמו ברכה"ת. ולא תקנו אנשי כנה"ג אלא ליחיד. והא דכתיב כי הוא יברך הזבח. משום שעשה לכל החבורה ובירך כדין. וכן הא דמע"ש אפשר לפרש דיש תורם לרבים וחייב לברך מה"ת. כ"ז להירו'. אבל תלמוד דילן ס"ל דברכת התורה מה"ת בינו לב"ע כמש"כ הפוסקים. ויש לזה הוכחה בהא דפליגי שני התלמודים בפי' משנה דבע"ק מהרהר בלבו. ויבואר אי"ה בסי' נ"ג אות ה'. ולא כמשכנות יעקב שחולק על כל הפוסקים ונקיט להלכה כהירו'. ולתלמוד דילן ע"כ לית לן היקשא דהתורה והמצוה. דהרי ידוע דבה"מ אנשי כנה"ג תקנינהו. וא"כ צריך לומר בישוב קושי' הנ"ל כמש"כ:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה