העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא טו · פירוש ח
אע"ג דהא דלא מספר לאו משום אבילות כו' כצ"ל. כבר בארתי מכאן ראי' מכרעת דס"ל לרבינו שא"נ שום אבלות דשלשים במועד. והן דברי הרמב"ם ז"ל שכ' פ "א מה' אבל דימי הנשואין אינו עולה למנין ל'. והראב"ד השיג אמאי גרע מרגל. אבל טעמו של הרמב"ם דדוקא רגל דאסור תספורת מיהת. הרי נוהג דין ל' משא"כ חתן דמותר בתספורת כמו בגהוץ ובשמחת מריעות. וכ"כ מהריב"ל ח"ג סי' ע"ב. ונראה דתלי' במחלוקת פרש"י והרא"ש ז"ל בהא דאי' בכתובות ד"ה אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל"י. ופרש"י דהיינו ל"י של אבלות. והרא"ש פי' דמילתא בפ"ע הוא אם אירע אבלות בתוך ל"י של כלה. ולכאורה פרש"י תמוה מסוגי' דיומא ד' ע"ח ב' דפשיט מכאן דכלה כל ל"י. אבל רש"י ביומא דייק ג"כ הכי ופי' בד"ה אין. ברייתא היא בכתובות כו' וכל האריכות למותר. ובא ללמדינו דסוף ברייתא זו ארישא קאי דמיירי שאירע אבלות ביום החופה. וע"כ מפרש בפשיטות. דהא ברור שאין יותר מל' יום. ועד כמה תחוג ותיזיל. ולא מיבעי לן אלא דילמא פחות. ופשיט שפיר מדאין מונעים כל משך ל"י של אבלות. ש"מ דכלה ג"כ ל"י. וע"כ ס"ל כהראב"ד דשבעת יה"מ עולה למנין ל'. דאי כהרמב"ם א"כ ממילא מוכח דכלה הוי ל"ז ימים. מדאין מונעים כל שלשים דאבלות. והרי שבעת יה"מ בתוך ל"י של כלה. אלא ודאי עלו ג"כ למנין ל'. והרמב"ם מפרש כהרא"ש ז"ל. ואין ראי' מכאן. ובאמת סוגי' דמ"ק נראה כדבריו ז"ל. וקרוב לומר דהראב"ד לטעמי' דס"ל איסו' תספורת מה"ת וחייב מיתה ב"ש כמש"כ הרא"ש משמו ר"פ א"מ. מש"ה ס"ל דגם לחתן אסור. ולא דמי לרגל דאלולי איסור מועד הוי שרי דאתי מצוה דרבים כו' משא"כ חתן. ואנן קיי"ל כהרמב"ם ורא"ש ז"ל: