העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ט · פירוש א
דאמר רבה אר"א. כבר העיר בראשון לציון דהכי עיקר הגי' ברי"ף ורא"ש והכריע משום שהקשה לו אביי. ואני אוסיף שכן הוא בה"ג ה' מילה. ואמינא תו דעיקר שקלא וטרי של אותה סוגיא אינו אלא לדברי רבה שהשיב לאביי ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. דקשה לי טובא דמשמע דפלוגתא דרב הונא וחייא בר רב תלי' אי הא דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר למה דכתיב בתרי' וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ובזה הכלל שקיל וטרי הסוגי'. וקשה הא בב"ב דף קנ"ז א' אי' טומטום שנקרע ונמצא זכר אמר רב שיזבי אף אינו נימול לשמונה. דא"ק אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול עד שיהא זכר משעת לידה. הרי דפשיטא דהני תרי קראי תליין בהדדי. והתם דמקשה הש"ס עלה דר"ש אינו אלא אי דרשינן דבעינן שיהא ניכר זכר בשעת לידה אפי' לענין טומאת לידה דמיירי בהאי קרא. אבל הא פשיטא דאי אינו טמאה לידה אינו נימול לשמונה. ותו דהרי"ף פסק התם כר"ש דאינו נמול לשמונה וכמש"כ הרמב"ן במלחמת ה' פ' ר"א דמילה והכא לענין יוצא דופן לא הכריע ונימול לשמונה ואינו דוחה שבת. ותו מאי ס"ד דאביי דלא פליגי רב הונא וחייא ב"ר אלא לענין שבת וכ"ע ס"ל דנימול לשמונה. מ"ש הא מהא. הרי בחד קרא כתיב מצות שמונה ודחית שבת. ותו קשה טובא מה שהקשו התו' ד"ה כתנאי. דהיכי משמע לי' דר' חמא ס"ל דתלי' בטומאת לידה. הא טעמי' דר"ח משום דבענין אחר אינה חשיבא גיורת. ואוסיף דע"כ צ"ל הכי. דאי איתא דטעם א' להם מה איצטריך תרי קראי דר' חמא דריש מיליד ביתך ור"א דריש מאשה כי תזריע. אלא ודאי לא שייכן להדדי. להכי נראה ברור דאביי לא הקשה מפלוגתא דאמוראי רב הונא וחייא ב"ר על רב אסי חברם דאטו גברא אגברא קרמית. אלא עיקר הקושיא על רבה שהשיב ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. והקשה אביי שפיר והא פליגי ר"ה וחייא ב"ר ביוצא דופן לענין שבת. משמע הא נימול לשמונה לכ"ע. וטעמא דמילתא משום דדורות הראשונים עד שלא ניתנה פרשה זו דאשה כי תזריע הי' אברהם אבינו מצווה למול לשמונה אפי' יוצא דופן. שהרי בפרשה שנאמרה לו אין שום משמעות ודרש להוציא יוצא דופן. ומש"ה א"א לחדש הלכה משניתנה תורה. ולא קאי זה המיעוט ביוצא דופן אלא לענין שבת שלא הי' כלל בדורות הראשונים. והשתא קשה לרבה. ובלא ישוב רבה הייתי מיישב שמעתא דרב אסי ג"כ לענין שבת וה"ק אינו נמול לשמונה בשבת. והכי מפרש הש"ס בב"ב שם הא דרב שיזבי לס"ד דתנא ספוקי מספקא לי'. והא דר"ש אינו נמול לשמונה מספק בשבת כמש"כ רשב"ם ד"ה תנא. אבל לרבה קשה. ומשני רבה דודאי אמרינן ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ורב הונא וחייא ב"ר פליגי גם במצות שמונה. ומסיק כתנאי אי אמרינן ניתנה תורה נתחדשה הלכה. דהא ודאי דר' חמא מודה דבדורות הראשונים דרש א"א הא שנאמר לו יליד ביתך כת"ק וכמש"כ התו' סד"ה כגון. מכ"מ אמרינן ניתנה תורה לדרוש קראי דא"א באופן אחר. ומשום דקסבר כרב אסי דדרשינן מאשה כי תזריע וגו' דתלי' בטומאת לידה אפי' לענין שמונה מה שלא הי' כן בדורות הראשונים. וע"כ צריך לפרש גם קראי דא"א שלא כדורות הראשונים. כדי לקיים זה הכלל דתלי' בטומאת לידה. ות"ק ס"ל דבאמת לא אמרינן דהני קראי אשה כי תזריע וגו' וביום השמיני וגו' תליין בהדדי מה שנגד דורות הראשונים. וא"כ אפי' אינו טמאה לידה ויוצא דופן נמול לשמונה כדורות הראשונים. ואינו נמול בשבת מדרשה דהני קראי. והשתא ניחא פסק הרי"ף דדרשה דרב שיזבי מוילדה זכר עד שיהא ניכר משעת לידה. ולאפוקי טומטום שנקרע ונמצא זכר. שפיר י"ל דגם בדורות הראשונים נדרש הכי קרא דאברהם המול לכם כל זכר יליד ביתך. עד שיהא נולד זכר. אבל יוצא דופן דנתמעט מאשה כי תזריע ממקום שמזרעת. וזה הדרש ליתא כלל בפרשה דא"א. א"כ תלי' בפלוגתא דתנאי אי אמרינן ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. ובמחלוקת רבה ואביי בפי' פלוגתא דרב הונא וחב"ר ובפי' מאמר ר"א אי קאי גם על מילת שמונה אפי' בחול. או דוקא ממילת שבת אימעוט ותו לא. ולמש"כ ניחא שפיר הא דצריכין קרא דאשה כי תזריע. וקרא דר"ח מיליד ביתך. דאי לא קרא דר"א לא הוי דרשינן כלל קראי דא"א באופן דתלי' בטומאת לידה. והשתא ע"כ מפקינן קראי דא"א למפרשינהו שלא כדורות הראשונים. ומכ"מ קראי דא"א ודאי אינם מיותרים דלא"א נאמרו עד שלא הי' דין טומאת לידה והוצרכו לו לפרשם כת"ק. אלא אנן מפרשינן לדידן באופן אחר. ורש"י פירש כתנאי הא דרב אסי. וכן משמע דעת הראשונים ע' בר"ן. ואתיא שפיר ג"כ למש"כ. דהא פשיטא דאביי כשדן כתלמיד לפני הרב. הלכה כרבה רבי'. והא בהא תלי'. וא"כ יש לנו לומר דהא דפליגי רב הונא וחייא ב"ר ביוצא דופן בין במצות שמונה בין בשבת הכל משום דפליגי בזו הסברא דניתנה תורה ונתחדשה הלכה. וכ"ע מודו לרב שיזבי דדרשינן הני תרי קראי דאשה כי תזריע וביום השמיני דתליין בהדדי. אלא בהא דיוצא דופן פליגי היינו משום דבדורות הראשונים נימול לשמונה. וממילא נמול בשבת דהא בהא תלי' ודלא כאביי. ושפיר קאמר כתנאי בהא דרב אסי אי משגחינן אדורות הראשונים או לא. מיהו בה"ג שלהי ה' מילה מבואר כמש"כ וז"ל והא דקאמר כתנאי איכא דקאמר הא דרבה א"ר אסי ודאביי הוי לי' אביי כהאי תנא דקאמר נתעברה אצלו אע"ג דלא מטבלה נימול לשמונה ואינה טמאה לידה ורבה כר' חמא. וא"ד דאביי קושיא בעלמא הוא דאקשי ופריק לה רבה מיני'. והכי קאמרינן הא דרבה א"ר אסי תנאי נינהו ת"ק לית לי' דרבה ור"ח אית לי' דרבה עכ"ל. והשתא אפי' לדעה קמייתא דהלכה כת"ק וכאביי מכ"מ לא מהלינן בשבת דלאו הא בהא תלי'. וכ"ע ס"ל הא דר"א. אלא לענין שמונה בחול אמרינן דורות הראשונים יוכיחו. וא"כ נמול בשמונה בחול ולא בשבת מן הדין. ולא משום ספק כמש"כ הר"ן והראב"ד בהשגות פ"א מה' מילה. אלא מן הדין. וראי' לדבר מסוגי' דיבמו' ד' ע"א דלא משכח חיוב מילה בין עשית הפסח לאכילה וקשה לוקמי ביוצא דופן וכבר הקשה בעל קה"ע בירו' פ' הערל. אלא פשיטא להגמרא דאין הלכה כרבה. ומכ"מ אינו דוחה שבת ולא נזכר ספק כלל בה"ג אלא קיי"ל כת"ק ואביי. ואי מל בשבת חייב חטאת וע' ביאורי הגר"א יו"ד סימן רס"ז שכ' מעין זה. מיהו הרמב"ם לא כ' כלל מימרא דרב שיזבי. וכ' הב"י דלא ס"ל כותי'. וע' שו"ת נ"ב מ"ת חלק יו"ד סי' קס"ג. וע' שו"ת רדב"ז ח"ב בישוב לשונות הרמב"ם סי' ט' שעלה ע"ד השואל לומר כן אלא שלא ידע לפרש הסוגי' יפה: