אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ח · פירוש ט

פירוש ח

ומצוה לצלויי צלותא דצפרא עם הנץ החמה כדי כו'. מקור דברים אלו ריש פרק תפה"ש. והכי אי' בגמרא ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. ומשני כי תני' ההיא לותיקין. דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנה"ח. ומפרש רבינו מצותה מצות תפלה עם הנץ החמה שיתחיל בהתחלת הנץ. כדי שיסמוך כו' פי' דגמר ק"ש מצוותה שתהא בסוף עלות השחר סמוך להנץ החמה. וכדי שיהא סומך גאולה לתפלה בע"כ מצות תפלה בהתחלת הנץ. ופי' ונמצא מתפלל ביום ה"ק אם הי' זמן תפלה לכתחילה לפני הנה"ח הי' רשאי לקרות ק"ש ולהתפלל לפני נה"ח. ומקיים בזה ג"כ ייראוך עם שמש. כמו דמסיים ברכת ק"ש לפני נה"ח. אבל מצות תפלה ביום דוקא. להכי ותיקין היו מתפללים עם נה"ח כדי לקיים ייראוך ע"ש בק"ש וגם סמיכת גא"ל וגם מתפלל ביום. והכי מבואר בה"ג ריש פ' תפה"ש וז"ל ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיקרא ק"ש קודם הנץ החמה ויסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא כו'. וזה דלא כפרש"י מצותה של ק"ש. וכוונתו ז"ל שיגמור ק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ויוכל להתחיל להתפלל בהתחלת הנץ. וזהו התכלית שיהא התפלה בהתחלת הנץ. ועפ"י דקדוק זמן התפלה מדקדקין בק"ש. להיפך ממש"כ רבינו וה"ג דתכלית הדקדוק הוא ק"ש שיהא סמוך להנץ. ולכאורה פרש"י מוכרח מסוגי' ד' ט' ב' דאי' לק"ש כותיקין דאר"י ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תני' נמי הכי ותיקין היו גומרין עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. א"ר זירא מ"ק ייראוך עם שמש. הרי מבואר דגמר ק"ש הי' כדי לבוא לתכלית סמיכות גאולה לתפלה הראוי'. ומש"ה מפרש שם מ"ק דמצוה להתפלל עם הנץ החמה. ואע"ג שנדחק רש"י בד"ה דכתיב בזה שכ' כשמוראך מקבלים עליהם דהיינו מלכות שמים שמקבלים עליהם בק"ש עכ"ל. הרי פירש בעצמו דבק"ש קאי דבה שייך לשון ייראוך. מכ"מ ע"כ עיקר הכוונה על תפלה ומשום שמצוה לסמוך גאולה לתפלה קרי לתפלה ייראוך עם שמש שהוא סמוך למורא קבלת מ"ש. והתו' יומא ד' ל"ז הוכיחו עוד דע"כ ייראוך עם שמש בתפלה קאי מדלקמן ד' כ"ט ב' דאמר רחב"א אר"י מצוה להתפלל עם דמדומי חמה ואר"ז מ"ק ייראוך ע"ש. ועוד יש להביא ראי' לעיקר שיטה זו מדתניא בתוספתא ריש מ' ברכות מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה כו'. והתם בק"ש קאי. אבל יש להקשות ע"ז טובא. דהיאך תני מצותה עם הנץ החמה בק"ש ועל גמר ק"ש. א"כ מצותה לפני נץ החמה. ותו למאי הביא הגמרא ריש תפה"ש ברייתא אחרת והיא דתוספתא הנ"ל. ובד' ט' ברייתא אחרת. הלא היינו הך. ועדיפא שמפורש דותיקין כו' ויסולק הקושיא ממילא. אבל בה"ג ריש פרק א' אנהרינהו לעיינין בגירסא אחרת בסוגיא ד' ט'. וז"ל בק"ש כותיקין דאר"י וותיקין הי' גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי ר' יהודה בן תימא או' וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא אידך מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אר"ז מ"ק ייראוך עם שמש. מבואר דבק"ש לא נזכר הטעם כדי שיסמוך גאולה לתפלה כו' אלא הטעם משום דכתיב ייראוך ע"ש ועל ק"ש קאי כפי' ר"ח שהביאו התו' יומא שם וכמשמעות המקרא בפי' רש"י ג"כ. ומצוות תפלה עם הנץ החמה היינו בהתחלת הנץ ומשום סמיכת גאולה לתפלה. ומש"ה מקשה ריש פ' תפה"ש מבריית' דמיירי בתפלה. ובל"ס שלפני ר"ח הי' הגי' כמו לפני בה"ג ורבינו. אלא מה שכ' התו' בשמו דמפרש גומרין ק"ש קורין אין בידינו לפרשו עפ"י דעת רבינו ובה"ג עד שיאיר ה' עינינו ויזכנו בחבור ר"ח עצמו. ועדין הוכחת התו' מהא ד' כ"ט ב' אלימא טובא. נגד שיטת רבינו וה"ג ור"ח. דשם בתפלת מנחה קאי. הן אמת בירו' פ' תפה"ש אי' ריב"ח הי' מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום אמר ריב"ח [וטעות בדפוס הוא וצ"ל א"ר יוסי יהא חלקי כו' והוא ר"י בן חלפתא שהובא בשמו בבבלי שבת ד' קי"ח ב'] יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מה טעם ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. מהו לעת מצוא לעת מצוי של יום. ולא הביא טעמא דקרא ייראוך עם שמש. ואע"ג דלענין תפלת שחרית וק"ש הביא גם בירו' פ"א מימרא דר"ז. אלא ודאי דבק"ש קאי ולא בתפלה. מכ"מ בגמ' דילן אי' גם במנחה. ונראה דפליגי בזה. דבירו' פ"א והובא ברא"ש פ"א ס"י הכי איתא אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. אר"ז אנא אמינא טעמא ייראוך עם שמש. אמר מר עוקבא הוותיקין היו משכימים וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפלתן עם הנץ החמה. ואי נפרש ברייתא זו מצוותה עם הנה"ח כו' בק"ש. ודרשה דקרא ייראוך ע"ש על תפלה. א"כ מה הוסיף מר עוקבא. ומה חידש בדבר. אבל נראה דברייתא מצוותה כו' היינו תפלה כמש"כ בה"ג והטעם כדי שיסמכו כו' וא"כ התכלית הוא ק"ש. ועלה קאי ר"ז ומר עוקבא אמר להיפך דהוותיקין היו משכימין לק"ש כדי שיסמכו תפלתן עם הנץ החמה. א"כ התכלית שיהא התפלה בנה"ח. ועלה קאי קרא דייראוך ע"ש. והשתא בגמרא דילן בד' ט' מפרש ר"ז ברייתא דמצותה עם הנה"ח כפי גי' בה"ג ופירושו דקאי בתפלה. וע"כ ייראוך ע"ש בק"ש. וכשאמר ר"י דמצוה להתפלל תפלת מנחה עם דמדומי חמה. מפרש ר"ז טעמו משום ייראוך ע"ש. ופליג על האי ברייתא כמו מר עוקבא בירו'. והשתא דלייט עלה אביי בבבלי. ובירו' מפרש טעם אחר הא דמצוה להתפלל מנחה עם ד"ח א"כ נשאר הסוגי' דדף ט על מקומה דהאי קרא בק"ש קאי. והתכלית הוא ק"ש. ותפלה בתחלת הנץ אינו אלא משום סמיכות גאולה לתפלה. היוצא מכ"ז דרבינו ובה"ג סברי להו דהדקדוק הוא בגמר ק"ש. והרי"ף ורמב"ם בשיטת רש"י ותו' קיימי. ולכאורה אין נ"מ לדינא דלכ"ע מצוה לקרות שמע סוף עלות השחר ומצוה שיתחיל להתפלל בתחלת הנץ. אבל יש נ"מ גדולה ביניהם. באם שאי אפשר לו להתפלל עם נה"ח אם צריך להקדים ק"ש לפני הנץ. ותהר"י פ"א דאזלי בשיטת הרי"ף ורש"י ותו' דעיקר הדקדוק הוא התפלה. מכ"מ כתבו דיש לדקדק גם שתהא הק"ש לפני הנץ אפי' בלא טעם סמיכות גאולה לתפלה. והוכיחו ממשנה מפורשת פ' מי שמתו דתנן ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא וא"ל יתכסה במים ויקרא ואוקמוה כותיקין והרי בע"כ יפסיק בין גאולה לתפלה שלא יתפלל במים. ומכ"מ יש ליזהר בק"ש עצמה שתהא קודם נה"ח. ופלפלו הרבה בזה. ולכאורה לפי זה בטלה עיקר ההוכחה ע"ש. ולא נזכר דעת תהר"י בפוסקים. ובפי' המשניות להרמב"ם כ' בפירוש להיפוך וז"ל דברי משנה זאת הם בזריזים והזהירים שהיו עומדים להשלים ק"ש עם הנה"ח ועלותה פאת מזרח כדי שתהי' התפלה עם עלות השמש וסמכו זה לדברי הנביא ייראוך עם שמש כו' הרי דפי' משנתינו ג"כ מטעם סמיכת גאולה לתפלה וכדי שתהא התפלה מדוקדקת בזמנה. אבל בלא סמיכת גאולה לתפלה יכול לקרות אחר הנץ. ולתהר"י יכול לקרות לכתחילה אחר כדי שיראה את חבירו כו'. אבל לשיטת רבינו ובה"ג המשנה כמשמעה וכמש"כ תהר"י. וזהו עיקר הדקדוק שיהא ק"ש סמוך לנץ החמה דוקא והיינו ייראוך עם שמש. וממילא אם אפשר לסמוך תפלה אחר הנץ אשריו ואם לא לא איכפת לן אבל ק"ש זמנה להותיקין סמוך להנץ. ובאמת משנתינו מרווחת כדעת רבינו ובה"ג. אלא שנטו הראשונים ז"ל משיטתם משום הגירסא דד' ט הנ"ל. אבל לפי גרסתם השיטה מחוורת ומיושרת. ואוסיף דבר דמחלוקת זו תלי' בגירסת התוספתא פ"א מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. אמר ר' יהודה פעם א' הייתי מהלך אחר ר"ע ואחר ר"א ב"ע הגיע זמן ק"ש כמדומה אני שנתיאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קרית ושנית ואח"כ התחילו הן. וכבר נראתה חמה על ראש ההרים. וכן הגירסא בירושלמי פ"א מ"ב ובאור הענין. דר"י סובר שהי' ר"ע וראב"ע טרודים כ"כ עד שלא רצו להסיע מלבן ולקרות ק"ש. וכדתניא בתוספתא פרק ב' אר"א בר"צ כשהיו ר"ג וב"ד ביבנה עסוקים בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבן ור"י עצמו לא הי' טרוד כ"כ שהי' נטפל לרבותיו. ומכ"מ לעמוד ולהתפלל לא היה אפשר לו שהרי הולך אחריהם. ומש"ה קרא ק"ש תיכף כשהגיע זמן ק"ש. אח"כ ראה דר"ע וראב"ע ג"כ קראו את שמע אלא משום שלא היו יכולין להתפלל היו מאחרין לקרות ק"ש עד שתנץ החמה. והיינו כשיטת הרי"ף וסיעתו שאין למהר לק"ש אלא משום תפלה. וגם לא כתהר"י ז"ל. אבל בחי' רשב"א כתב שלפניו הי' הגירסא בתוספתא ואח"כ התחילו הן ואח"כ נראתה חמה על ראשי ההרים. וכ' הרשב"א דקרוב לומר דגי' הירו' משובשת. וא"כ מבואר כשיטת רבינו ובה"ג דאפי' לא משום תפלה מצות ק"ש סמוך להנץ ור' יהודה קטעי וכסבור דעיקר זהירות שהיו נזהרים בכל יום הוא משום תפלה. ואח"כ עמד עה"ד. הרי דהכל תלוי בגירסא. ועוד יש נ"מ בין שיטת רבינו והרי"ף. לענין תפלה. דלרבינו ובה"ג אם כבר קרא ק"ש וא"א לו לסמוך גאולה לתפלה יכול להתפלל אחר הנץ הרבה משא"כ לשיטת הרי"ף וסיעתו עיקר הדקדוק הוא שתהא התפלה עם הנץ החמה. ואזלי לשיטתייהו. דהרי"ף ס"ל תפלות כנגד תגוידים תקנום. א"כ הי' הדעת נותן שיהא עיקר זמן תפלה אחר עלות השחר כמו תמיד השחר. וע"כ הא דמצוה להתפלל אחר הנץ הוא משום דכתיב ייראוך עם שמש. וא"כ מצוה להתפלל לעולם עם הנץ ממש. אבל רבינו ובה"ג ס"ל תפלות אבות תקנום. והמה תקנו הכי שיהא אחר שתעלה השמש מן הארץ נגד המשחיתים המתפללים למזל חמה אז. וחכמים לא אסמכו אקרבנות אלא בסוף הזמן. אבל בתחלת הזמן לא נטו מעיקר תקנות האבות:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה