אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ד · פירוש ט

פירוש ח

דהא כתיב לא תגזול. רש"י פי' בב"מ ד' ס"א ב' דלילף מרבית ואונאה. וכמבואר בסוגי' דשם דמש"ה לא תגזול ג"כ מיותר. ולא אתי אלא לכובש ש"ש ולעבור עלה בשני לאוין מיהו למדנו רבינו דמכ"מ ודאי לא תגזול אגזילה עצמה ג"כ קאי וכדאית' בב"ק ד' ע"ט ב' ה"ד גזילה כגון ויגזול את החנית. והכי מבואר בספרי שופטים עה"פ לא תסיג והרי כבר נאמר לא תגזול כו' [ולא כדמשמע מתו' שם ד"ה אלא לאו. דס"ל דכיון דקרקע אינה נגזלת לא קאי עלה בל"ת וכבר דחה בתורת חיים שם מהספרי הנ"ל] וכ"כ הרמב"ם בה' גניבה פרק ג' הי"א ואם בא"י השיג הגבול עובר בשני לאווין בלאו גניבה או בלאו גזילה ובלאו דלא תשיג [וכ"כ התוס' ב"ק ס"ב ב' ד"ה יצאו קרקעות ע"ש] ומש"ה כ' בריש ה' גזילה כל הגוזל את חבירו ש"פ עובר בל"ת שנאמ' לא תגזול. והה"מ תמה ע"ז מהא דרבא ר"פ א"נ. וכ' דמסוגי' דב"ק דאמר ה"ד גזלן כו' אינה מוכרחת. ואמת הוא דאפשר לפרש דמפרש גזילה דכתיב בפ' ויקרא גבי והשיב את הגזילה אשר גזל [דהתם ע"כ מיירי כעין ויגזול את החנית. דאל"ה למה חילקן הכתוב כמו שתמהו התוס' ב"ע קי"א א' ד"ה ולמה ע"ש. וכ"כ הריטב"א שם. ובש"מ שם]. אבל האי לאו ע"כ לא מיירי בגזל כעין ויגזול את החנית. ומיהו ברייתא דספרי מכרעת שפיר. ורבינו ג"כ הכי ס"ל. והיינו שהביא הערוך בערך לא פי' רבינו על סוגי' דלא תגנבו למ"ל. משום דמשמעות הסוגי' כפרש"י דמרבית ואונאה נ"ל. אבל פי' רבינו תורה דמכ"מ עיקר אזהרה דלא תגזול במקומו אלא דלא איצטריך אם לא לעבור בשני לאוין בכבישת ש"ש [וכ"כ הלחם משנה שם ע"ש. ובתורת חיים שם] ועדיין יש להקשות על עיקר מימרא דרבא דמקשה לאו דגזל למ"ל דניליף ורבית ואונאה. הא שפיר איצטריך לגזל קרקע וכדאי' בספרי. ואונאה מפורש בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ז א)' דליתא בקרקע. גם רבית כתבו התו' שם ד"ה אם אינו דליתא בקרקע [וכן הקשו התוס' הנ"ל לוקמי בעבדים ע"ש]. ואין לומר דלא רצה לאוקמי' בקרקע. דהא כבר ידעי' מלא תשיג ולשני לאוין לא רצה לאוקמי בגזל. כיון דלא לקי אגזל כמ"ש התוס'. דהא גופא יש להקשות דלילקי נמי על גזל קרקע דהא לא ניתנה להשבון שהרי אינה נגזלת. וכדאי' בב"ק ד' קי"ז דבפ' והשיב את הגזילה יש כלל ופרט וכלל וממעטינן קרקע ממצות השבה. וכן יש להקשות לילקי על גזילה דפחות ומכ"מ נימא דקאי בלא תגזול משום דצערי' ולילקי עלה כמו בחובל פחות מש"פ כדאית' בכתובות ד' ל"ב ב'. ורש"י סנהדרין ד' נ"ז א' כתב טעם על הא דאין לוקין על פחות מש"פ בזה"ל ומעבר לא עבר דכתיב לא תגזול והשיב את הגזיל' אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא עכ"ל. והרי הספרי מפרש לא תגזול אקרקע אע"ג שאינו במצות השבה. ולא עוד אלא דלכאור' רבא מרא דמימרא זו ס"ל דלאו דעושק דהאי פרשה מיירי בלא יחד כלי לעושקו ולא ניתן להשבון לדעת רב חסדא אלא דאנן לא קיי"ל הכי וכמבואר להלן בסי' ע"א אות א' בקיצור ובביאור הספרי נשא פי' ב' בס"ד] ומש"ה קאי במלקות והיינו דקאמר לעבור עלה בשני לאווין. דלא שייך אלא במקום דאיכא מלקות כמש"כ התו' שם. וא"כ נוקי בגזילה דקרקע או פחות מש"פ דלית בהו מצות השבה ולמלקות וצריך לומר [וקרוב לזה כ' בש"מ שם בשם הראב"ד ז"ל. והובא בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצ"א. הר"ח]. דודאי אי הוי כתיב לא תגזול במקומה לא הוי מיותר דיש לפרשו דאיצטריך לקרקע ולפחות מש"פ כמש"כ. אבל מדערבי' קרא בין שני לאוי דכבישת ש"ש לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעלת שכיר וגו' ע"כ או דבא ללמד האי לאו אגזילה דמטלטלין ושוה פרוטה דומי' דכבישת ש"ש או דעיקרו של העירוב בא דעובר בשני לאווין אכבישת ש"ש. והו' ס"ד דאיצטריך לרבות מטלטלין וש"פ ללאו. דלא נימא דכיון דבמצות השבה קאי אין בו לאו כלל. והוי כמו כל חיוב תשלומין מאיזה תביעה שאינו בלאו. ומש"ה קאמר רבא דלאו דגזילה לא אצטריך דנילף מרבית ואונאה שגם הם בהשבה קיימי. ורבא ס"ל לדינא כר' אלעזר דרבית קצוצה יוצאה בדיינין מה"ת כדמוכח בתמורה ד' ו' ב' דקאמר דאביי ורבא פליגי בר"ק ואביי כר"י ורבא כר"א. ומקשה הש"ס התם בסברא פליגי כו' ולא מקשה הא ס"ל ר"ק אינו יוצאה בדיינין שהרי מפרש טעמא דר"י מדכתיב התועבות האל עשה כו' הוקשו מלוי ברבית לשופכי דמים כו'. אלא פשיטא להש"ס דרבא טעמא דר"י קאמר. הא איהו ס"ל יוצאה בדיינין. והכי מוכח יותר בל"א שם דקאמר דפליגי אביי ורבא בר"ק לאביי לא מהדר ולרבא מהדר. ומקשה מדאמר אביי הדין דמסיק כו'. ולא קשה להגמר' כלל הא רבא מפרש טעמא דר"י אלא כמש"כ. ותו הא בהאי מימרא דאביי קאמר רבא דחמשה מפקינן [כ"כ הריטב"א והש"מ ב"מ ס"א ב' ולא כתו' ב"מ ד' ס"א בד"ה רבא אמר ע"ש] נחזור לענין דרבא קאמר דלא איצטריך לאו דל"ת במטלטלי משום דיש בי' השבה דזה יש ללמוד מאונאה ורבית. ואי למקרקעי ואין בו ש"פ א"כ למאי עירב קרא גבי ש"ש. אלא ע"כ אתי לעבור על ש"ש בשני לאוין. וכדתניא בתוספתא ב"מ פ"י והובא בד' קי"א א' דהכובש ש"ש עובר משום לא תגזול. והשתא לא קשה מה שהקשו התו' ולוקמי' בגזל גופא ולעבור עליו בב' לאוין. דא"כ אמאי ערבי' רחמנא בהדי כובש ש"ש. ואין לומר דאתי ללמד להיפך דליכא לאו דגזילה בקרקע. הא ליתא דאי ניליף מרבית ואונאה ממילא ליכא לאו בקרקע. ותו דבכבישת ש"ש איכא לאו אפי' בקרקע כדתני' בת"כ קדושים פרשה ב' ה"ט שכר הקרקעות מנין ת"ל בארצך. וע"כ כמש"כ. מיהו כ"ז מפרש רבא הא דערביה קרא. וממילא קאי לאו דלא תגזול כמשמעו אגזילה ג"כ. ואפי' על קרקע אלא דא"א לומר דלילקי עלה. כיון דעיקר הלאו ערבי' קרא בהדי' ש"ש שאין בו מלקות משום שניתן להשבון. וממילא כיון שא"א לומר דלוקין במקום שאין בו מצות השבון. א"א לומר דעוברין על פחות מש"פ. דכיון שאין לוקין. אלמא אין הלאו משום צערא כמו בחובל. אלא משום ממון דחברי' ופחות מש"פ אין בו שעור ממון. ומהשתא נתיישב כמה ק' בזו הסוגיא [וגם מה שהרעיש הגאון בש"ש דהא איצטריך לגלוי' על ב"נ ע"ש. וגם אין אנו צריכים לומר דרבא כר"ח ס"ל כמש"כ לעיל לדעת התו' אלא רבא אליבא דהלכתא. ופירושא דהבריית' דפ' המקבל קמ"ל] וע' מש"כ עוד בזה בסי' קנ"ז אות ב' בס"ד. ואח"כ מצאתי שהגאון ח"צ סי' כ"ו כתב קרוב לזה ע"ש [שוב מצאתי בילקוט קדושים דגרס ולוקמי ברבית ואונאה וגזל ומשני דבר הלמד מענינו. ובענינא דשכיר כתיב והיינו כדברינו מהר"ח]. והנה הסמ"ג מל"ת קנ"ז כ' דלאו של לא תגזול אינו במנין משום דעשק וגזל הכל א'. ולהכי הכניס לאו א' במנין. וכן דעת התוס' חולין פ"א א' ד"ה הנח. אבל דעת הרמב"ם ובה"ג אינו כן. והיינו כמש"כ דמכ"מ לאו דגזילה במקומו כדברי רבינו וע' ס' החינוך פ' קדושים:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה