אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ד · פירוש ז

פירוש ו

יכול אין חייביסם אלא על שם המיוחד בלבד ת"ל ולא תשבעו בשמי כל שם שיש לי. כל זה הוא בת"כ והתם אי' הכי לא תשבעו בשמי לשקר ל"נ. לפי שא"ה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שיכול אין חייבים כו'. ומכאן קשה לי על מש"כ הרא"ש שבועות פ"ד סי' כ"ד בזה"ל ומהכא נמי שמעינן דבעינן א' מן הכנוין באלה ובשבועה דכתיב אשר השביעו באלקים וכתיב נמי לא תשבעו בשמי לשקר וגו' אלמא שאין מוזהר אלא שלא ישבע בשם. והא דלא אמר דבשמי הוי שם המיוחד דווקא כדאמר גבי ברכת כהנים בסוטה ד' ל"ח ושמו את שמי שמי המיוחד. משום דסיפי' דקרא וחללת את שם אלהיך משמע שאף על הכנוין הוא מוזהר. וכ"כ לא תשא את שם אלהיך עכ"ל הרא"ש ז"ל. והרי בת"כ מפורש להיפך. דמכתוב לא תשא ס"ד דבעינן שם המיוחד אלא מהאי קרא דבשמי למדנו כל שם שיש לי. ובאמת הא באזהרה דלא תשא כתיב את שם ה' אלהיך. והיינו שם המיוחד. והרא"ש לטעמי' אזיל ר"פ שבועות הדיינים שהקשה מ"ט דרבנן דילפי מאליעזר עבד אברהם דבעינן אנקוטי חפצא. ולא ילפי כמ"כ דבעינן שם המיוחד. שהרי אמר ה' אלקי השמים. ויישב דרבנן סברי כיון דכתיב אלהי השמים היינו נמי כנוי. ור' חנינא בר אידי דס"ל דבעינן שם המיוחד סבר כיון דכתיב ה' אלהי השמים הוי שם המיוחד כלומר ה' שהוא אלהי השמים עכ"ל. וה"נ לרבנן פי' ה' אלקיך כנוי. והת"כ ס"ל כר"ח בר אידי כמו תנא דספרי דבעי אלה ושבועה בשם המיוחד. ומפרש בשבועות ד' ל"ה ב' דאתי כר"ח בר אידי. אבל עדיין קשה מהא דמפורש בת"כ בשמי משמע כל שם שיש לי. ותו קשה לישוב הרא"ש דמדכתיב באזהרה דלא תשא ה' אלהיך נ"ל דסגי בכנוי וכרבנן דרחב"א. ליקשי לרחב"א דסובר דהפי' ה' שהוא אלקיך. ניבעי נמי שם המפורש כמו ברכת כהנים דמפרשינן שם המפורש שהוא ככתיבתו. משום דכתיב בשמי כמו בב"כ וכי תימא דנ"ל מפרשת סוטה כדאי' התם בד' ל"ה ב' בעיקר ברייתא דר"ח ב"א מה השבע בשם אף לא תשבע בשם מה קלל בשם כו'. והתם אינו בשם המפורש דהיינו כקריאתו. הא ליתא דאי באזהרה דשבועה משמע בשם המפורש משום דכתיב בשמי. נילף בסוטה ג"כ דהשבע בשם המפורש. אלא ודאי אין בשמי משמעות על שם המפורש. ואף לא על שם המיוחד אלא אדרבה כל שם שיש לי אפי' כנוין. ותדע דהא כתיב ובשמו תשבע אטו נימא דרשות או מצוה לשבע בשם המפורש ח"ו. אלא נראה דודאי לכ"ע שמי משמע אפי' כנוין. והא דמפרשינן בב"כ שמי המיוחד לי שהוא שם המפורש. משום דכתיב ושמו את שמי. ומשמע לשון הפרשה כמו דדרשינן במכילתא ר"פ משפטים אשר תשים לפניהם. כמו שימה בפיהם זהו לשון פירוש. וכן הוא בעירובין ד' נ"ד ב' רע"א מנין שחייב כו' ומנין עד שתהא סדורה בפיהם שנא' שימה בפיהם כו' ה"נ ושמו את שמי שיפרשו את שמי והיינו שם המפורש. וראי' עוד לדברי מהא דברכות ד' י"ב א' דאמר רבה ב"ח משמי' דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם. אמר שמואל מ"ט דרב דכתיב ה' זוקף כפופים. מיתבי ומפני שמי נחת הוא. ואי איתא מאי קושי' דילמא בשמי שהוא שם המפורש כורעין כמו ביוה"כ שהיו כורעין ומשתחוין בשעה שהיו שומעים שם המפורש. אבל בשם ה' זוקפין. [והי' מיושב בזה גם קושית המג"א סי' קי"ג סק"ה מהר"ח]. אלא ודאי לא משמע שמי שם המפורש. וכברייתא דת"כ. וכן למדנו דלא כהרא"ש פ' שבועות הדיינים שכ' דטעמא דרבנן דלא ילפי משבועת אליעזר דבעינן שם המיוחד. משום דאלקי השמים משמע להו לגרע וללמוד דכנוי סגי. שהרי בת"כ מפורש להיפך דה' אלקיך משמע שם המיוחד. ודוחק לומר דאתי כרחב"א כנ"ל. ותו ק' הא באיסור מחיקה כתב לא תעשון כן לה' אלהיכם. ואינו אסור אלא ז' שמות המיוחדין. וע"ע סי' נ"ג אות ב' בס"ד. וליישב קושית הרא"ש למדתי מדברי הרי"ף שם שכ' בזה"ל וצריך לאתפוסי חפצא בידי' כדכתיב שים נא ידך תחת ירכי וכתיב וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם. הוסיף רבינו להביא פסוק השני ליישב קושי' זו דלהכי חזר וכתב וישם העבד וגו' ולא כתב וישבע העבד על הדבר הזה כמו שלא חזר ופירש וישבע לו בה' אלקי השמים. אלא בא ללמדינו דבה' אלקי השמים אין קפידא כ"כ משא"כ באנקוטי חפצא ותו י"ל דלמדים מדכתיב וישבע יעקב בפחד אביו יצחק:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה