העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ב · פירוש ז
דאמר רבא גר דן את חבירו כו'. מבואר דעת רבינו כשיטת התו' יבמות שם והרי"ף ורא"ש פ"ד דסנהדרין דרבא בדיני ממונות מיירי ועלה קאי מש"כ לעיל וגר נמי פסול לדון את ישראל כו'. ולא כשיטת רש"י דפי' בד"נ אבל בד"מ גר דן ישראל ג"כ כפשטא דסוגיא דסנהדרין ד' ל"ו ב' דקעביד צריכותא גר וממזר משמע דדין א' להם ושניהם כשרים לדון ישראל. והתו' שפירשו דמיירי לדון גר חבירו נדחקו בישוב הצריכותא והרי"ף מישב דמיירי בגר שאמו מישראל והוא ישוב מרווח. ואולי קשה לרש"י דא"כ לישני רב יהודא תרווייהו מתניתי לאתויי גר חדא לדון גר חבירו. וחדא באמו מישראל ולדון ישראל. והנה התו' הקשו לשיטת רש"י דביבמו' ממעט מדכתיב מקרב אחיך כל משימות יהו מקרב אחיך. ובסנהדרין ממעט ד"נ מדכתיב ונשאו אתך בדומין לך. אלא ודאי דרשה דמקרב אחיך ממעט אפי' מד"מ. והרי"ף הוכיח מהא דאיתא ביבמות ד' מ"ה רב אשי מני' לרב מרי ב"ר אפורסי דבבל ואע"ג דא"מ כל שימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאמו מישראל כו' הרי דבד"מ ג"כ פסול לישראל. עוד הוכיח מהא דאושפזיכני' דר"א בר אהבה שהביא רבינו. והנראה דשיטת רש"י דלדין תורה דממונות גר כשר לישראל. ולא מיעט מהא דכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים כו' אלא בשררות שדן לפי רצונו ושקול דעתו. והיינו משימות שדומה למלך שפורץ גדר ולא בדין תורה. והיינו דאסור להתמנות אפורסי ולעביד שררותא דמתא והיינו דפרש"י ב"ק ד' פ"ח א' ד"ה תקשי כו' ופסול למלכות ואפי' לשוטר בעלמא אא"כ אמו כו'. ולא כתב כמ"כ דיין אלא דוקא שוטר שהוא מכה לציית ב"ד וכדומה. אבל ד"ת כשר בד"מ משא"כ בד"נ מדכתיב ונשאו אתך ומיושב הכל [וקרוב לזה כ' הרמב"ן בחי' יבמות מ"ה ב'. והרשב"א שם ק"ב] מיהו כבר הסכימו כל הפוסקים ורבינו בראשם דלא כרש"י ז"ל. וכבר הביאו הרמב"ן שם והרשב"א שם והנ"י שם דעת רבינו ז"ל בשמו: