העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא א · פירוש ד
ויקורי' בלבושא וכסויא מעליא. לבוש הוא בגד התחתון המתלבש על חלקי הגוף ומש"ה כנו חז"ל קליפת אוכלין לבוש כדתנן בעוקצין פ"א השדרה של שיבולת והלבוש שלה. ובשבת ד' ע"ז א' לבושא לא בושא כלומר כלפי שהערום הוא בבושה גדולה כדאי' בב"ק ד' פ"ו וערום בר בושת הוא בתמי' והלבוש מסיר בושתו ואע"ג שפרש"י שבת שם לבושא חלוק עליון ולא בושא שמכסה כל החלוקים התחתונים הקרועים מכ"מ גם הלבוש הוא בכלל בגדים התחתונים ומדובק לגוף אלא שהוא כולל כל חלקי הגוף יחד ולא כשאר בגדים התחתונים שכ"א אינו אלא על איזה חלק הגוף וכסויא הוא גלימא דאי' בשבת שם שנעשין בו כגולם בלי חלקי הגוף והוא דקרי הש"ס גלימא דרבנן שהוא מיוחד רק לכבוד. או לצניעות כמו סדין לכסות הפנים כדרך הנשים כשהולכות במקום רבים ובלשון הכתוב נקרא שמלה כמו שמלה לך קצין תהי' לנו וכן ופרשו השמלה והסירה את שמלת שבי' ומבואר יפה בס"ד בבאור הספרי ר"פ תצא ומש"ה ת"א וכבסו שמלותם ויחוורו לבושיהון היינו כבוס וגהוץ העשוי לנקיות ולא תרגם ויצטבעו כמו בכ"מ דכתיב וכבס בגדיו וטהר שפירושו טבילה. אבל הכא תרגם כקושית הגמ' ביבמות ד' מ"ו ב' ודילמא נקיות בעלמא והיינו שהכי פשטא דקרא דכתיב וכבסו שמלותם ולא כתיב בגדיהם ואי טבילה משום טהרה אף בגד התחתון צריך טבילה אלא נקיות משום כבוד התורה בשמלות לבנות ונאות ונקיות מטנוף. וכן כאן למד רבינו מתרי קראי לשנות בש"ק שני מיני בגדים אלו וכבדתו שלא יהא מלבושך כו' היינו לבוש התחתון. והביא עוד הא דירו' פאה פ"ח ומדרש רות אר"ח צריך שיהא לו שני עטיפין א' לשבת וא' לחול מ"ט ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבתא פי' דלפי הפשט האי שמלה הוא לצניעות כהולך לחוץ ומש"ה מקשה וכי ערומה היתה כו' דצניעות יתרה לא צריכה בלילה ובאותו מהלך. אלא אלו בגדי כבוד שהולכת אף בבית בם. ועטיפות הוא מלבוש העליון שמעטף הגוף. ולמד מדכתיב ושמת שמלותיך וכמש"כ דשמלה הוא לבוש העשוי' אך לכבוד. ומש"ה הביא רבינו מימרא דירו' ולא דתלמודין שבת ד' קי"ג ב' דיליף ג"כ מדכתיב ושמת שמלותיך אר"א אלו בגדי שבת. אבל התם אינו מבואר כ"כ דבעינן עטיפה ג"כ מיוחדת לשבת: