העמק דבר על שמות· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק יט · פסוק ב
ויסעו מרפידים וגו׳. כ״ז מיותר. ומש״ה תניא במכילתא מה ביאתן למדבר סיני ע״מ לקבל תורה כך נסיעתן מרפידים ע״ד לקבל תורה. ועדיין יש להבין מאי נ״מ בזה שנסעו מרפידים עמ״כ. אלא מכאן יש ללמוד דכל דבר שבקדושה מה שהאדם מכין עצמו יותר לזה חל עליו יותר ההכשר לזה. וראיה מהא דאיתא פ׳ הפועלים גדולים מעשה חייא. דגדיל נישבי וצייד טביא ומאריך מגילתא לינוקי. ולכאורה כ״ז טורח בכדי והרי לקדושת המגילות סגי לקנות עורות מן השוק ולעבדן לשמה. אלא משום שרצה ר״ח להגדיל כח קדושת המגילות כדי שיהא בכחן לפעול בלב התינוקות בשפע יתירה. ע״כ הוחיל להקדיש פעולותיו לשם קדושה הרבה לפני השעה ההכרחית ע״פ דין שהוא העבוד. ולמד ר״ח ממקרא זה שהתחילו להכין עצמם לקבלת התורה מתחילת נסיעה מרפידים כדי שיהיו מוכשרים יותר למעמד הנבחר הלזה. וע׳ מש״כ להלן כ״ח ג׳. ובספר דברים י״ז י״ח:
ויחן שם ישראל נגד ההר. כ״מ דכתיב ישראל לחוד מורה על אנשים גדולי ערך. כמש״כ לעיל ה׳ ג׳. והודיע הכתוב שאף על גב דכל בני ישראל הגיעו לשם מכל מקום החכימו בסדר חנייתן שבני אדם גדולי הדעת חנו סמוך לההר. וכל העם ונשים וטף מאחוריהם ומצדדיהם. שהרי המחנה נתפשט הרבה: