העמק דבר על שמות· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק יב · פסוק יח
בראשון וגו׳ תאכלו מצות עד וגו׳. לפי ענין המקרא דמזהיר באכילת מצה ולא חמץ אבל אכילת מצה רשות הכי מיבעי מראשון בארבעה וגו׳ עד יום האחד ועשרים לחדש בערב תאכלו מצות. אבל בראשון וגו׳ תאכלו מצות משמעו דזה יום הראשון מיוחד לכך יותר מהימים שאחריו. מכאן למדו חז״ל כונה שניה דלמצוה לדורות לילה הראשון חובה. וא״כ מתפרש ראש המקרא על שני אופנים היינו על תאכלו מצות למצוה. ועל סיפא דקרא עד יום וגו׳ לרשות. וכיב״ז ביארנו להלן כ״ב ח׳: