העמק דבר על שמות· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק טז · פסוק לד
כאשר צוה ה׳ אל משה. בקבלה בע״פ פירש לו הכונה:
ויניחהו אהרן לפני העדות. האי לפני ה׳ היינו בקדשי קדשים לפני הארון. ובא ללמד דהתורה גרמה לזה ולא עבודת הקרבנות שבמשכן כמו לדורות בא״י שהיה עבודת המזבח מזין את ישראל כמש״כ כ״פ. אבל זה אינו אלא לפרנסה טבעית. ומש״ה נקראת עבודה כמו עובד אדמתו ישבע לחם. אבל במדבר היה המזון נסיי ורק בשביל זכות התורה והקרבנות לא בא אלא בשביל יעוד כמש״כ בפ׳ תצוה ובכ״מ ובא ללמדנו דעסק התורה מזין גם באופן למעלה מה״ט אם השעה צריכה לכך. ובשביל זה הונח לפני העדות שהמה למעלה מה״ט: