העמק דבר על שמות· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק ו · פסוק ל
הן אני ערל שפתים. הוסיף לסרב גם לזה בטענה אחרת. באשר שהוא בעצם ערל שפתים ובזוי ונקלה בעיני פרעה. ע״כ לא ירצה לשמוע אלי כלל. כי אין זה לפי כבודו לשמוע מעלג לשון תמיד. ונחשב טענה זו לשפלות רוח משה שחשב שקל הוא בעיני פרעה וכתיב לפני ה׳ שדבר צערו בפ״ע מה יהיה מזה. והקב״ה רחם עליו בהיות מעצם ענוה ושפלות רוח: