העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק כו · פסוק לד
אז תרצה הארץ את וגו׳ אז תשבת הארץ וגו׳. שתי פעמים אז. על שני זמנים שדברנו. היינו בשעה שישראל מסתלקים ממנה ועדיין אוה״ע יושבים בה:
תרצה הארץ את שבתתיה. שאע״ג שאוה״ע עדיין עובדין בה מכ״מ היא מתרצית במה שאין אתם עובדים בה. וזהו דמסיים המקרא ואתם בארץ איביכם. עכ״פ אתם וגו׳. וה״ז כאם שהבן שלה מצער אותה הרבה. יש לה נ״ר כשהבן גולה ולוקה. אע״ג שלא הונח לה עדיין מאחרים מכ״מ היא כנוקמת מבנה ומתרצה מזה שהוא נענש עליה:
אז. בזמן שגם אוה״ע מסתלקים ממנה:
תשבת הארץ לגמרי והרצת את שבתתיה. מה שעבדה בשבתתינו יותר מן הראוי לה יהא השביתה הגדולה מרצה לה: