העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק כד · פסוק יד
וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו. לא מצינו זה הלשון במקושש. והענין דכבר כתבנו לעיל ה׳ א׳ בשם תוספתא דשבועות ר״א בן מתיא א׳ אין אדם מתחייב לשמוע אא״כ חטא שנאמר ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. וכן היה ר״א בן מתיא א׳ הרואה עושה עבירות מתחייב לראות הרואה עושה מצות זכה לראות. מעתה מובן שהדבר קשה הוא על עדים וב״ד שמחוייבין לשמוע ולהשמיע ברכת השם. והלא קורעין ע״ז כדתנן בסנהדרין ומש״ה וסמכו כל השומעים את ידיהם ע״ר. שהוא גרם להם כל הרעה ואם יש עליהם חובה שנתחייבו לשמוע תהא מיתתו כפרה גם עליהם: