העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק כ · פסוק ד
ואם וגו׳ בתתו מזרעו למולך. דייק הכתוב ומפרש דבזו השעה שהוא נותן מזרעו למולך ויש לו דין רודף ומותר להרגו והמה יעלימו עיניהם בשעה זו כדי לבלתי המית אותו. שאחר המעשה שוב לא יוכלו להמיתו אלא בב״ד. וזה לא יגיע בנקל כידוע וממילא לא יומת כלל: