העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק יד · פסוק ג
ויצא הכהן אל מחוץ וגו׳. לשון אל משמעו סמוך לחוץ. אחורי החומה אבל המצורע אע״ג שלא היה מוזהר אלא שלא להיות בחומה. ורשאי היה לישב חוץ לחומה מכ״מ מסתמא הלך הרחק מאדם העיר כדי שלא יזיק באוירו ומש״ה כתיב והובא למקום קרוב לעיר. וע׳ מש״כ בספר במדבר ה׳ ג׳:
מן הצרוע. מיותר ללמדנו אע״פ שעדיין הוא צרוע. אלא שנרפא משם נגע דמשמעו דוקא בסימני טומאה כמש״כ לעיל: