העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק יג · פסוק מא
ואם מפאת פניו. הקדים הכתוב קרחת שהוא מאחורי. הראש לגבחת שהוא מלפניו. ותו למאי חילק הכתוב לשתים. ויש בו ג״כ נ״מ לדין שאינו מצטרף חצי הנגע בקרחת וחצי בגבחת ויש להסביר טעם בזה דמבואר להלן פסוק מ״ד דנגעי הראש אות הוא על חטא דעות משובשות. והנה יש שני אופנים בזה. חדא שמשובש בחקירה פלוסופית. שנית שאינו חוקר ואינו מאמין. וידוע דדעת הוא מה שנחלט במוח האדם הוא באחורי הראש כמש״כ הראב״ע בפ׳ יתרו. וגם אנחנו הראינו לדעת בזה פי׳ הפסוק בישעיה כ״ח י״ג למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו. וחקירה שכלית הוא במוח מלפנים והשבוש באמונה מצוי וגרוע יותר משבוש הבא בחקירה מעצמו. מש״ה נחלקו שני החצאים שבראש. וגם הקדים הכתוב הקרחת לגבחת: