העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק יב · פסוק ח
אחד לעלה ואחד לחטאת. כבר אמרו ע״ז בזבחים ד״צ למקראה הקדים הכתוב ונתקשו רבותינו התוס׳ למאי נ״מ שהקדים במקרא. ובשם ר״ח כהן רצו לומר דלהקדש עולה קודם. ודחו התוס׳. ובאמת מבואר לעיל בס׳ קרבן עו״י והביא את אשמו לה׳ שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. וזה מיירי בהקדשה דבהקרבה על המזבח כתיב שם בפ״ע והקריב את אשר לחטאת ראשונה. והכי מוכח עוד במס׳ הוריות דהקדשה דומה להקרבה ואכ״מ לבאר. ואחר שכן יש להבין מקרא זה אכן לדברינו במקרא ו׳ דבחטאת בן יונה קודם לתור. וכאן דחטאת ועולה הקדים הכתוב תורים לבני יונה. והיינו משום דאע״ג דלהקדש והקרבה חטאת קודם לעולה מכ״מ למקראה הקדים עולה לחטאת לומר דעולה קודם לזה שתורים קודמין לב״י כמו בעולה. ומש״ה רק בפ׳ זו כתיב אחד לעולה וא׳ לחטאת משום דכאן הקדים הכתוב בחטאת לחוד בן יונה. ובחטאת ועולה תורים תחלה להכי פירש הכתוב דהעיקר הוא העולה. והכי דייק הכתוב בפ׳ זבין ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה. וידוע דהאחד הוא המובחר שבזוג. הרי דעולה עיקר בזה ג״כ דהמשובח קודם לעולה. וע״ע מש״כ בס׳ במדבר ח׳ ח׳ בס״ד: