העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק ט · פסוק טו
כראשון. שלא נימא שהיה שעיר הצבור של ע״ז לכפר על מעשה העגל. וא״כ היה ראוי להכניס הדם לפנים. והרי היה עמו גם עגל לעולה כמו קרבן ע״ז של צבור. מש״ה קמ״ל שהיה כראשון. בא דמו על מזבח החיצון והטעם הוא משום שכבר נתכפרו קצתו בקרבן אהרן וכדכתיב לעיל וכפר בעדך ובעד העם. ואחרי שנתכפרו מחצה נעשה חטאת החיצון לענין זריקת הדם. וע״ע בסמוך: