העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק ה · פסוק ג
והוא ידע. בשעה שנגע ידע שנטמא ומכ״מ ואשם. עשה עבירה. והיינו משום שנעלם ממנו קדושת מו״ק. והא דכתיב בטומאת אדם והוא ידע. היינו משום שדרך אדם טמא להודיע את הנוגע בו שהוא טמא כדכתיב וטמא טמא יקרא. אלא שמכ״מ אין נ״מ בדין. ולמדנו טומאת נבילה מטומאת אדם ולהיפך. דבין בהעלם טומאה בין בהעלם מו״ק חייב קרבן עו״י. ואורחא דמילתא נקיט קרא: