העמק דבר על ויקרא· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק ד · פסוק ג
לאשמת העם. ידוע פי׳ חז״ל שהוא העלם דבר כמו אשמת העם שהוא בהוראה. ועדיין אינו מדויק הלשון. דכאשמת העם מיבעי. וי״ל שבא ללמדנו דאע״ג דבשעה שהורה כה״ג לעצמו הית׳ הוראת ב״ד לצבור ומביאים פר וס״ד דבזה האופן נכלל הוראתו בהוראת ב״ד ומביא עמהם. מש״ה כתיב לאשמת העם דאע״ג שהוא מצטרף לאשמתם הוא מביא בפ״ע. והיינו דכתיב ס״פ הקהל כאשר שרף את הפר הראשון דמשמעו שמיירי שמביאים יחד כה״ג וסנהדרין. ועדיין היה ראוי לכתוב לחטאת העם. ויפה פי׳ הספורנו דמלמדנו המקרא דשגגת כה״ג שהוא קדוש ה׳ אינו אלא לאשמת העם בשביל שהדור אשם מש״ה שלוחיהם ג״כ אשם. ואינו מכוין באור תורת ההוראה לאמתו: