העמק דבר על דברים· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק לב · פסוק כא
הם קנאוני בלא אל. הוסיפו לחטוא משום הסתר פנים וכמש״כ בארוכה דזה היה ענין ע״ז של שפוט השופטים עי׳ לעיל ל״א י״ז והלאה:
כעסוני בהבליהם. בימי מלכי ישראל המחטיאים עשו להכעיס כדי שלא אשגיח עליהם עוד כמש״כ שם ה׳ והלאה:
ואני אקניאם בלא עם. בימי השופטים שסבלו צרות רבות בלא גלות עם שלא היו עמים חשובים:
בגוי נבל אכעיסם. בימי חרבן וגלות הארץ היה בגוי אבל נבל היינו הגוי המר והנמהר כשדים: